החיים החדשים של זואי- פרק 5

אחרי עשר דקות ארוכות כמו הנצח, האיש חזר עם ברק.
הוא דחף את ברק לכיוון תאו, והפיל אותו על הרצפה. ברק נראה נורא: דם ירד על ידו השמאלית ובכל מקום אחר ראו צלקות ארוכות ואדומות.
לא היה קשה לנחש איזה עונש, לא, עינוי! ברק עבר.
האיש סגר את תאו של ברק, והסתכל עליי.
"הפעם ניצלת! החבר הדביל שלך הציל אותך!!" צעק עליי והלך.
…………………………………………………….
הסתכלתי על ברק.
למה הוא עשה את זה?!
הוא שכב על הרצפה. הוא קם בזהירות, וישב בזהירות. ראיתי אותו בודק את גופו.
מלא צלקות טריות.
הוא פלט אנחת כאב.
הסתכלתי עליו. חצי בכיתי.
"ברק?!" אמרתי לו.
הוא לא הקשיב לי. הוא התכנס בתוך עצמו.
הבנתי כמה שהוא סבל… והכל באשמתי.
ידעתי שאין סיבה לנסות להמשיך לדבר אתו. נשכבתי על הרצפה הקרה ונרדמתי בבכי חלוש.
———————————————————————————————————
התעוררתי.
בוקר. ברוכה הבאה ליום השלישי שלך בגיהנום!!
שמעתי צעדים, זה היה האיש.
הוא זרק לכל תא מעט אוכל: טוסט שרוף יתר על המידה וקערת אוכל.
הייתי ממש רעבה. לא אכלתי כבר 3 ימים!! טרפתי את האוכל מיד.
כשסיימתי עם האוכל שלי, הסתכלתי על ברק. ראיתי שהוא עדיין ישן, או פשוט שהוא עדיין רוצה להיות לבד.
"ברק… אתה ער?" אמרתי, בתקווה קטנה.
אין מענה.
"תשמע, אני לא יודעת אם אתה באמת ער או שאני מדבר אליך כמו סתומה כשאתה ישן…" הרמתי את כתפי.
"אני ממש מצטערת על אתמול…. "
אין מענה.
הפניתי את גבי לכיוונו, וחיבקתי את רגלי.
"למה את מצטערת?" שמעתי קול חלש. ידעתי מיד שזה ברק.
הסתובבתי.
"כי כל כך סבלת בגללי…."
"אני החלטתי לעשות את זה, את ממש לא אשמה.." הוא אמר. עדיין לא הסתובב.
"תענה לי על משהו…" אמרתי לו.
"מה את רוצה לדעת?" הוא שאל.
"למה אתה כל כך נחמד אליי? שנינו כלואים…"
הוא הלך, לקח את האוכל שלו והתחיל לאכול.
אבל הוא לא ענה לי.
"כי את הדבר הטוב היחיד שקרה לי בשנה האחרונה! אני לא מוכן שיקרה לך משהו!" הוא התפרץ עליי.
לא דיברתי. קפאתי.
"זהו?! מרוצה?!" הוא צעק עליי והסתובב.
"ברק?" שאלתי בעדינות.
הוא הסתובב לעברי והתקרב. עצבני.
"נו, מה?!"
"אתה גם הדבר הכי טוב שקרה לי" אמרתי והתנשקנו בין הסורגים.