yaael;)
תגיבו - זה לא כואב, כשזה בא מהלב

החיים מתחילים עכשיו – פרק 2

yaael;) 15/11/2013 611 צפיות אין תגובות
תגיבו - זה לא כואב, כשזה בא מהלב

ישבתי על הספה , מנסה לחשוב על פעילות להעביר איתה את הזמן . הספקתי לנקות את הבית ואת הבגדים והחפצים שלי סדרתי כבר אתמול. כל הדברים עמדו במקומם. מהבית ספר הקודם לא הבאתי המון דברים , כך שזה לא לקח הרבה זמן.
אתמול גיליתי בארון שלי בגדים חדשים . מאמא , כמובן . אני לא כפוית טובה . אני יודעת שהיא לא הייתה חייבת לקנות לי בגדים או להביא לי את המכונית . היא רוצה שאהנה בבית החדש (חדש בשבילי) .
אני הייתי שמחה אילו היא הייתה נותנת לי להשאר בבית הספר הקודם . הכריתי את כולם והתרגלתי לתוכנית הלימודים. עכשיו צריך להתחיל הכול מחדש . יופי .
אין לי על מה להתלונן . אני מודעת לעובדה שיש אנשים שצריכים להתמודד עם דברים הרבה יותר קשים
מ-'האם האנשים בבית הספר החדש יקבלו אותי ' . גדלתי עם אנשים כאלה .הם משנים לך לגמרי את הפרספקטיבה .
קפצתי כששמעתי את פעמון הדלת מצלצל. קמתי ופתחתי את הדלת. מולי עמד אחי הקטן , דניאל. נזכרתי איך נדהמתי אתמול , כשראיתי אותו בפעם הראשונה אחרי יותר משנה שלא ראינו זה את זו . הוא היה הרבה יותר גבוהה עכשיו, יכולתי להישבע שהוא עובר את המטר שמונים. יכולתי לראות את השרירים המתפתחים שלו , תוצאה של אימונים בנבחרת הפוטבול בבית הספר שלו. שערו החום בהיר ,חלק כשערותיי שלי ,היה עכשיו קצוץ . עיניו ,כמו עיניי, האפורות , הקרות והמחשמלות הסתכלו עליי עכשיו. הוא נכנס לבית , חבק ונישק אותי . "קופה " הוא חייך "מה קורה?".
"אתה יודע , חיים.אתה רעב?"
"את באמת שואלת?" אמר בעודו עולה בגרם המדרגות ,לחדר שלו.
כשירד חזרה , האוכל שאמא הכינה כבר היה מחומם . הוא התיישב מולי והתחלנו לאכול. ישבנו בשקט, רק אוכלים .
"זה מוזר. שאת בבית ,אני מתכוון." הוא מלמל ,שולח אליי מבט מהיר.
"גם לי . "
"אני שמח שאמא החזירה אותך לפה , סטס. התגעגתי " יכולתי להישבע שראיתי מעט סומק על לחיו.
קמתי מהכיסא, עקפתי את השולחן וחבקתי אותו .
"גם אני דני. אין לך מושג עד כמה " נשקתי את מצחו . זכרונות עלו לראשי , כשדניאל רק נולד. צחקקתי.
כשהוא סיים לאכול, שטפנו את הכילים ביחד והחזרנו הכול למקום. לאחר מכן ראינו יחד טלוויזיה . כ"כ מוזר לעשות את הדברים האלה . כמה דקות אחרי שדניאל עלה למעלה לעשות שיעורים , הפלאפון שלי צלצל.
"אנסטסיה !!" נשמעה צרחה מהקו השני.
חייכתי לעצמי. ורוניקה , הבת דודה האנרגטית שלי.
"שתיהיי לי בריאה ,רוני "
היא צחקה " אריאנה ואני אצלך עוד חצי שעה, תלבשי בגד ים" פקדה
"מה ? למה ?"
"כי הולכים לעשות צניחה חופשית "
ניתוק.
חייכתי לעצמי בעודי עולה במדרגות . חפרתי שעות במגירות עד שמצאתי את הביקיני השחור שלי. לבשתי אותו ומעליו לבשתי שורט שהגיע עד מחצית הירך וגופיה בעלת חורים גדולים לידיים שחשפו את צידיי הגוף. בתוך תיק ארזתי דברים לים . לאחר שסיימתי , התקשרתי לאמא להודיע לה , שלא תחשוב שחטפו אותי חייזרים.
מלמטה יכולתי לשמוע את פעמון הדלת. דלגתי במורד המדרגות וכשהגעתי לדלת הכניסה ,פתחתי אותה. מולי עמדו 2 בנות שבזכותן המעבר שלי יהיה קצת יותר נסבל.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך