החיים שם- פרק 1

העקבים של אמא שלי מתקתקים על הרצפה במסדרון.
"בלה!" היא קוראת לי.
אני סוגרת את המזוודה האדומה עם הפרחים ומסתכלת על החדר. הוא נראה ריק ועצוב. אני מכניסה את הטלפון שלי לכיס האחורי של הג'ינס ובוחנת שוב את החדר, בודקת שלא שכחתי כלום מאחור.
אמא עומדת בכניסת החדר ושואלת "את מוכנה?"
"כן" אני עונה.
"אוקיי אז בואי נזוז" היא אומרת "את זוכרת מתי הטיסה נכון?"
"כן" אני משיבה "באחד וחצי ממריאים, וברבע לשתיים עשרה אני עולה על המטוס וכשאני נוחתת אני יוצאת מהמטוס והולכת ישר אל דודה ארין שתחכה לי" אני מדקלמת את דבריה
"מצוין" היא עונה
אני לוקחת את תיק הצד שלי והמזוודה הגדולה ואמא לוקחת את המזוודה השחורה הקטנה.
אנחנו נכנסות לאוטו ונוסעות אל שדה התעופה.
אמא החליטה שהיא עוברת לגור בוושינגטון עם החבר החדש שלה ואבא עבר לצרפת. אני לא יכולתי לסבול את הגירושים של ההורים שלי והתחלתי להאשים את כולם בזה. פשוט החלטתי לעבור ללוס אנג'לס לדודה שלי ולהתחיל את החיים שלי שם.
אני מרגישה את הטלפון שלי רוטט בכיס. זאת הייתה שיחה מג'סיקה.
"אני אתגעגע!" היא אמרה
"ג'ס אני יתגעגע גם" אמרתי
"בהצלחה שם" היא אמרה עם קול קצת עצוב
"אני מקווה שאני לא ירגיש שם לבד" אמרתי קצת עצובה. אמא הסתכלה עליי במבט מודאג והסתכלה שוב אל הכביש.
"אויש נו באמת בל יש לך שם את קייט וג'רמיה הכל יהיה בסדר" היא אמרה
"אני מניחה" אמרתי
"וכולם יודעים שג'רמיה קצת דלוק עלייך אז תאמיני לי הכל יהיה בסדר" היא אמרה וציחקקה
"ג'ס אל תתחילי!" אמרתי מחייכת
"טוב אני חייבת לנתק, דברי איתי כשאת מגיעה" היא אומרת.
"ביי. אוהבת" אני אומרת ומנתקת.
הגענו לשדה התעופה ואמא יצאה מהאוטו והוציאה את המזוודות.
"את בטוחה בזה?" היא שואלת
"ברור" אמרתי
"אני אוהבת אותך" היא אמרה וחיבקה אותי
"אני אוהבת אותך" אמרתי
נכנסתי לשדה התעופה ועמדתי בתור. הבאתי את המזוודה שלי והאישה שעבדה שם שמה אותם על המסוע לתא המטען של המטוס.
~אחרי כמה זמן~
עברתי כבר את כל בדיקות הביטחון וישבתי על כיסא ושתיתי קפה.
"שער 4A לטיסה ללוס אנג'לס נפתח עכשיו. הנוסעים מתבקשים להגיע אל השער"
שתיתי את הלגימה האחרונה והלכתי לכיוון שער 4A הבאתי את הכטיסים אל האדם שעובד שם ונכנסתי למטוס.
'אני מניחה שאין דרך חזרה עכשיו' חשבתי לעצמי.