היא לא את ♥ -עונה 2 פרק 26-

עונה 2 פרק 26:

-נקודת מבט אגם-

הבנים הלכו לבית הכנסת וליאור נכנסה לתוך הבית.
נשארתי לבד…
לא נורא…
נתפוס תנומה קלה עד שכולם יבואו.

—

"אגם,קומי" שמעתי קול והרגשתי בעיטות קלות
"אני קמה,למה לבעוט?" שאלתי כשראיתי שזה אביב וקמתי
"איך נרדמת?" צחק אביב וכרך את ידיו סביב מותניי
"אני עדיין עייפה" אמרתי,הנחתי את ראשי על כתפו וחיבקתי אותו
"בואי לשטוף פנים" אמר אביב,הביא לי את הקביים ומשך אותי לתוך הבית.
הוא עזר לי לעלות לחדרי.
הגענו לחדר ,הלכתי למקלחת ושטפתי פנים.
הרגשתי רעננה יותר.
"את נראית יותר טוב עכשיו" אמר אביב בסיפוק
"למה מקודם לא נראתי טוב?" שאלתי והסתכלתי במראה.
טוב,השיער שלי נראה זוועה…
"ברור שנראית טוב,אבל עכשיו יותר" אביב אמר בהתחכמות.
צחקתי.
"מזה טוב,השיער שלי נראה זוועה" אמרתי
"הוא לא" אמר אביב וחיבק אותי מאחורה בזמן שניסיתי לסדר את השיער.
לפתע נפתחה הדלת.
מאור עמד בפתח.
"לא לימדו אותך לדפוק?" התעצבנתי
"חשבתי שכבר דיברנו על זה,אתם באים ללמטה?" שאל
"וסליחה שהפרעתי לרגע מרגש ביניכם" הוסיף וקרץ לנו
"נראה לי שאתה הוזה,הכל טוב?" שאלתי
אביב גיחך.
"הכל מצוין" ענה מאור ויצא מהחדר
"את באה?" שאל אביב ושחרר את חיבוקו
"כן,תרד,אני רק מסדרת את השיער" עניתי
"טוב" הוא אמר,נישק אותי נשיקה קצרה ויצא מהחדר.
הלכתי לכיוון השידה ולקחתי קרם לשיער,אני חייבת.
שמתי קצת מקדימה ומרחתי.
השיער נראה יותר טוב.
הסתכלתי על המיטה במראה.
אני מתה רק לישון.
שינה של חמש דקות לא תזיק,נכון?
פשוט השתטחתי על המיטה ונרדמתי.
"רק לחמש דקות…" מילמלתי ונרדמתי.

—

"אגם!" קרה לי קול כלשהו, הקול של אביב
"מה עכשיו?" שאלתי והתמתחתי כשעיני עוד עצומות
"קומי,כולם מחכים רק לך" אמר אביב ומשך בידי כדי שאני אתרומם.
התמתחתי.
"איך נרדמת שוב?" שאל
"זה היה חזק ממני" פקחתי עיניים וחייכתי חיוך נבוך.
אביב גיחך קלות.
"יאללה,תשטפי פנים" אמר אביב
"אין לי כוח" אמרתי ונשכבתי בחזרה על המיטה
"את חושבת שאני צוחק איתך?,יאללה,כולם מחכים" אמר אביב והרים אותי על כתפו.
"תוריד אותי,משוגע!" צחקתי והרבצתי לגבו.
הוא רק צחק והוריד אותי על השיש.
"את רוצה שאני אשטוף לך את הפנים או שלא?" שאל בחיוך
"לא צריך,אני אסתדר לבד" חייכתי בחיוך ציני ושטפתי את פניי
"כמה זמן ישנתי?" שאלתי בהתעניינות בזמן שירדנו במדרגות.
"חצי שעה" ענה אביב
"חצי שעה?" נזעקתי
"עכשיו את מבינה?" הוא שאל
"רציתי להירדם לחמש דקות" התגוננתי
אביב צחק.
הלכנו לחצר.
כולם ישבו כבר בשולחן וכל האוכל כבר היה על השולחן.
היו פסטות,פיצות,מוקרם,לחם שום,בורקסים ,גבינות ועוד מלא מאכלים…
האוויר היה קריר והמנורות נתנו אוירה חמימה.
חייכתי אל כולם והתחלנו.
—
כולם אכלו.
לא יכולתי להכניס אפילו משהו לפה,מרוב עייפות.
מסכן אביב ,עוד שנייה אני נרדמת עליו.
"אגם תאכלי" אמר אביב ואני הנחתי את ראשי על כתפו.
"אין לך כוח לאכול?" שאל אביב
"אין דבר כזה,תאכלי" הוא הוסיף
"לא" אמרתי בעייפות
"נו,בבקשה,בשבילי" התחנן אביב
"בשבילך? אממממ… לא" אמרתי
אביב עשה פרצוף.
"טוב,בסדר" נאנחתי והתחלתי לאכול,קצת.
"איפה אדל?" שאלתי וחיפשתי אותה בעיניי לאחר שאכלתי שניי ביסים מהפיצה.
"את לא עוזבת אותה,אה? היא עם אימא שלה" ענה אביב
"שום בן אדם בעולם לא יפריד ביננו" שרתי וקמתי ממקומי
אביב צחק.
"בואי לסלון" הוא משך אותי.
כשעברנו ליד החלק השני של השולחן אדל ראתה אותנו,עזבה את אימא שלה ורצה אליי.
"אתה רואה אביב? זה הדדי" אמרתי והרמתי את אדל על ידיי ונכנסנו לסלון.
אביב התיישב על הספה ואני נשכבתי על כל הספה וראשי על רגליו.
את אדל שמתי מהצד השני שלנו,על הכורסא.
"אדל כיף לך פה?" שאלתי את אדל לאחר כמה דקות של שקט.
היא לא ענתה.
התרוממתי במהירות לבדוק למה היא לא עונה.
ראיתי אותה ישנה על הכורסא.
צחקתי.
היא הבהילה אותי.
"מה יש לך?"" שאל אביב בקול עייף.
הוא נרדם?
"מתי הספקת להירדם?" שאלתי מופתעת
"לא רק את עייפה,למה צחקת?" הוא שאל
"קראתי לה והיא לא ענתה,היא הבהילה אותי,אז קמתי וראיתי שהיא ישנה" עניתי והצבעתי לכיוון אדל.
"תרים אותה" ביקשתי
"לאן?" הוא שאל
"לחדר שלי .בעדינות" עניתי
הוא הרים את ראשי והניח אותו בעדינות על הספה.
"תכף חוזר" הוא אמר ועלה איתה למעלה.