היומן של נטע – פרק 1
14/5/11
12 בלילה.
איך זה קרה לי?
איך התחלתי לכתוב יומן?
למה אני כותבת את זה במחברת שמצאתי מתחת לארון?
ולמה נדב מתעלם ממני?
יומני היקר, שמי הוא נטע ומחר אני אהיה בת 12.
בתור ילדה בת 11 יש לי דווקא הרבה בעיות.
הראשונה היא שאני סובלת מדיסלקציה וזה מעצבן אותי מאד.
השנייה היא שחברי הטוב נדב מסרב לדבר איתי כבר שבועיים.
השלישית היא שמחר במסיבת יום ההולדת שלי בטוח יקרה משהו שיביך אותי, זה תמיד קורה.
הרביעית והאחרונה היא שאימי מתה לפני שלושה ימים, איזה שיכור נהג והרג אותה בתאונת רכבים. ככה סיפר לי אבא.
אז בתור ילדה שחוגגת 12 מחר החיים די מסובכים לי.
אבל למה אני כותבת ביומן הזה בכלל?
זאת הייתה השאלה הראשונה שלי וכנראה האחרונה.
אני לא יודעת, מצאתי את המחברת הזאת מתחת לארון, לא היה רשום בו כלום.
אפשר לחשוב שזה היה יכול להיות יומן יפה שהייתי קונה בדמי הכיס שלי, אבל למה?
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה, באמת שלא.
אני בכלל לא יודעת אם אני אפתח את המחברת הזאת שוב. כנראה שלא.
אני מביטה ברגעים אלו שוב בכריכה, למה היא נראית לי מוזרה כל כך?
אני בודקת את כל הצדדים שוב.
משהו לא הגיוני פה, כאילו יש לכריכה מאחור משהו ש….
שינוי ותפנית, מצאתי מפתח קטן שנפל מתוך חור בכריכה. מעניין את מה הוא פותח.
אני אחשוב על זה מחר. אחרי הבת מצווה שלי.
ועד אז, לילה טוב. יומני היקר.
תגובות (10)
אך זה שאני ניסיתי לשכנע אותך בארך שנה לכתוב עוד סיפורים.
ואחרי פחות מחודש באתר התחלת עוד שתיים!
:) נכון, אבל הכל תודות לך!!!!!
באמת?
אני חשבתי שסהר או אור גרמו לך לאהוב יותר את הכתיבה?
מוזר… נשמע כאילו נועה מאוד אדישה כלפיי המצב האנוש שלה. גם אימה נהרגה, גם מצבה הנפשי מסובך וגם מצבה החברתי נמצא מתחת לעפר. אז למה היא נשמעת כל כך אדישה כלפיי זה? למה המילים שלה מתייחסות רק לתמיהתה של מדוע היא כותבת במחברת את יומנה.
אני חושבת שבהתאם למצבה, צריך להיות איזשהו קשר בצורת הביטוי שלה וברגשותיה, אחרת זה מעט מבלבל את הקורא.
חוץ מזה, חמוד מאוד, תיאור רגשות הבלבול שלה מצויין!
חזק ואמץ!
ממני: ליסה.
אופס, לא נועה, נטע! סליחה על הטעות.
מזל טוב!
מוחעחעחע!!!!!!!
ממש ממש יפה……
ליסה!! אני מסכימה איתך מילה מילה! היא כל כך אדישה למצב שזה אפילו לא ברור אם היא דואגת לזה בכלל :) אבל חוץ מזה יפה מאוד :) אני גם כותבת עכשיו סיפור יומן כזה, אני מקווה שתקראי גם את שלי :)
משהו אכן מיסתורי כאן, דיסלקציה, קודם כל לא אהיה מתחכם שאומר "אז איך היא מסוגלת לכתוב" אך אכן יש משהו מיסתורי בדיסלקציה. קודם כל, אני חושב ששגיאות כתיב מכוונות היו יכולות לתרום מאוד לעובדה שהיא דיסלקטית, דבר שני, היא משוכנעת שמשהו יביך אותה, אין לה ביטחון, אין לה ביטחון לרדת לקנות יומן יפה, יש לה ביטחון לכתוב את רגשותיה בתנאי שלא יראו. משהו כאן מאוד מיסתורי ואולי הפרק הבא יבהיר את הכל.
היא באמת קצת אדישה מדי לזה שאמא שלה מתה, והיא בטוחה בזה שמשהו יביך אותה O:
חוצמזה וממה שאור אמר קודם על הדיסלקציה, זה מעולה ^^
((: