היומן של נטע – פרק 11

צרחתי רק לשבריר שנייה. אחר כך הבטתי טוב יותר בעיניים האדומות. אלו היו עיניים של תמונה. נשמתי והלב שלי דפק מהר.
נכנסתי לחדר בזהירות ובחנתי את החדר הקטן. לא היה שם כלום.
על הקיר ממולי עמדה התמונה. בצד ימין היה נראה משהו כמו חריטה ושקלתי ללכת לבדוק אותה כשנזכרתי שכנראה די מאוחר. ירדתי למטה והדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לרון. רון, כרגיל, שאל אם אני בטוחה שזה מה שקרה. קבעתי איתו שניפגש מחר ונחליט מה אנחנו עושים.

24/5/11
14.30
היה לי מבחן באנגלית ואני חושבת שנכשלתי. לא חשבתי על כלום חוץ מעליית הגג.
אבא שלי נתן לי שעון שאוכל להשתמש בו בינתיים.
רון יבוא אליי עוד חצי שעה בערך ואני אראה לו את התמונה, משם נתקדם ונראה מה יקרה.

16.57
זה כל כך מוזר. עלינו למעלה והראיתי לרון את השקע הקטן. כשדחפתי את המתפח לא נשמעו קולות ושום דלת לא נפתחה. רון אמר כשנראה ראיתי יותר מדי סדרות עם תעלומות ושזה משפיע עליי. אמרתי לו שאני לא כזאת והתחלנו לחקור את החדר שוב.
כל פעם העפתי מבטים חזרה אל השקע. רק כשהוא לא הסתכל דחפתי את המפתח שוב.
הפעם התקתוקים נשמעו וגם נשמעו. רון הסתובב והתקרב אליי. כשהדלת נפתחה והתמונה נראתה גם הוא קפץ והתאפק שלא לצעוק. אני צריכה להוריד את התמונה בהזדמנות.
ואז פתאום הצלחתי לקלוט משהו. לחשתי לרון בהתרגשות אם הוא לא חושב שאולי הדלת הזאת היא בעצם ה"שער". מה אם זה המקום שהיינו צריכים לפתוח?
רון קודם כל שאל למה רק כשהוא לא מסתכל או כשאני לבד זה נפתח ואני אמרתי שאין לי מושג עברנו על החדר הקטן שוב ושוב. פניתי אל החריטה ורון הביט בה בריכוז.

Bottom trepi

זה מה שנכתב שם. רון בחן את זה ואז תרגם. "תחתית המדרגות".
שאלתי אותו מה זה אומר. הוא אמר שהוא לא יודע ואני בחנתי את התמונה שוב.
פתאום שמתי לב למשהו מוזר בקצה של התמונה. מאחור.