yarden10
מקווה ש-♥
(כבר נמאס לי לכתוב שזה מוקדש, תקדישו לעצמכם בסדר?)
יש לכם רעיון מה המשמעות של 'שער' ?
אתם מוזמנים להגיב אבל בבקשה להגיב בהתאם :)

היומן של נטע – פרק 6

yarden10 25/10/2011 542 צפיות תגובה אחת
מקווה ש-♥
(כבר נמאס לי לכתוב שזה מוקדש, תקדישו לעצמכם בסדר?)
יש לכם רעיון מה המשמעות של 'שער' ?
אתם מוזמנים להגיב אבל בבקשה להגיב בהתאם :)

פרק 6

19.45
זה לא היה רון, זאת הייתה עדי.
היא שאלה אם היא יכולה לדבר איתי קצת, הזמנתי אותה לחדר שלי. אני מקווה שהיא תלך לפני שרון יגיע.
היא אמרה לי שהיא נעלבה ממני בגלל שלא דיברתי איתה ולא סיפרתי לה את מה שאני סיפרתי לרון.
איך מסבירים לה את מה שהסברתי לרון? אז ישבתי איתה בחדר והסברתי לה פחות או יותר הכל. היא אמרה שזה ממש מגניב ושהיא רוצה להצטרף אליי ואל רון.
אני דווקא חשבתי שהיה מגניב אם אני ורון יכולנו להיות לבד אבל עכשיו, אחרי שהיא יודעת, זה לא יפה להשאיר אותה לבד.
לקחתי מהחדר של אבא שלי עוד פנס ונתתי לה אותו, השאלתי לה גם סוודר כדי שלא יהיה לה קר. ישבנו בחדר עוד כמה זמן עד שאבא שלי שאל מתי אנחנו הולכות לישון.
אמרתי לו שאני ועדי יוצאות להסתובב קצת באיזור הקרוב ונחזור ממש בקרוב. יצאנו מהבית בשעה שמונה ובדיוק אז פגשנו את רון.
"מי מוכן לעלות לעליית הגג?" שאלתי אחרי שערכתי היכרות בין שניהם. עדי נראתה לחוצה ורון התרגש. שניהם הביטו בי ואני חייכתי בלחץ "בואו נזוז".

20.05
עליית הגג הייתה חשוכה, מכל הצדדים היו גרוטאות שהפכו את המקום למלחיץ יותר. לא היה שם חלון ולא היה שום קיר שנפתח או משהו. התחלנו לחפש משהו גדול מספיק שהמפתח יכול למצוא. עדי אמרה שהיא מצאה תיבה אבל זה לא התאים, רון מצא ארון שהיה יכול להתאים אבל גם זה לא הלך.
הם המשיכו לחפש בין הגרוטאות בזמן שאני חיפשתי בין הקירות אחר כל משהו סודי שיכול לעזור לנו. בחנתי את הקיר הפנימי ביותר של החדר הקטן, זאת הייתה הפעם השנייה שעברתי עליו, הפעם עברתי עליו עם פנס וחיפשתי סימנים. לפתע מצאתי משהו ומיהרתי לקרוא לרון, מצאתי את הכתובת הזאת חרוטה בקטן על הקיר:
Avage värav
רון בחן את הכתובות פעם ופעמיים ואז אמר שלדעתו כתוב "פתחו את השער".
שאלתי אותם מה דעתם והם לא ידעו מה זה אומר.
איזה שער אנחנו אמורים לפתוח? ובעזרת מה? אולי בעזרת המפתח? אבל שוב, איזה שער? שאלתי אם למישהו יש רעיון ורון הציע לבדוק את המפתח ולחפש פה שוב משהו שנראה כמו שער. עברנו על כל הגרוטאות שוב ושוב אבל לא מצאנו כלום. התחלתי להתייאש

21.30
אבא שלי התקשר אליי והקפיץ את כולנו, הוא שאל איפה אני ואמרתי לו שאני חוזרת עכשיו.
עזבנו את עליית הגג, אבל לא לפני שהחבאנו את הכתובת על הקיר, סתם ליתר ביטחון.
אמרתי להם שנדבר מחר ונראה מה נסגר ומה הבעיה הבאה שלנו.
נפרדתי מהם והם פנו ביחד בהמשך הרחוב.
נשכבתי על המיטה.
זה כבר נהיה מסובך.

23.01
אני חושבת שהבנתי את המשמעות של ה'שער'.
מחר אני אשתף את רון ועדי במה שאני חושבת. נראה מה הם יגידו.


תגובות (1)

מיד להמשיך!

26/10/2011 07:03
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך