הים תמיד שקט- פרק 56

want to fly 30/03/2013 908 צפיות 2 תגובות

" למה אנחנו פה? " שאלתי בחיוך.
" אני פשוט שכחתי שהבטחתי לחבר שלי לעזור לו פה היום. הוא שם, הוא מאמן/מדריך כזה של הקבוצת כדורגל צעירים. הילדים שרצים פה עכשיו הם בכיתה ג' כזה, והבטחתי לו שאם יהיה בעיה אני אהיה שם לעזור ולא רציתי לבטל אז ביקשתי שתבואי לפה ".
" הבנתי.. " אמרתי.
" שניכנס? " הוא שאל בחיוך.
" ברור " צחקתי. אני ואריאל הלכנו לכיוון חברו. הוא הציג אותי ואמר שאני יולי, חברת ילדות, ולחבר שלו המאמן אפשר לקרוא לזה קראו יניב. אריאל אמר ליניב שאם הוא יצטרך אותו אנחנו יושבים באחת הטריבונות למעלה, שרק יסמן לו והוא יבוא. יניב צחק ואמר שאין בעיה ואני ואריאל עלינו לשבת באחת משורות המושבים באיצטדיון.
" אז מה קורה? " הוא שאל בצחוק.
" קצת הזוי כל הקטע הזה.. ".
" מצטער שנפלתי עלייך ככה ".
" זה בסדר, שטויות ".
" את בסדר? ".
" בטח בטח " אמרתי , " רק שאלה, למה לא התקשרת לפני הרבה זמן אם היה לך את המספר שלי? לא דיברנו המון זמן ופתאום, סתם ככה? פשוט רצית לדבר? " שאלתי.
" הרגשתי שהשם שלי אולי יעשה לך משהו כשתקבלי את הפרחים לזיכרון יום השנה, שאז אולי תסמכי עליי קצת ולא תרגישי כל כך מוזר לדבר איתי, כי אני חושב שליפול על מישהי ככה סתם, זה די מפחיד ומרתיע. אז היה סוג של הוכחה כזו לזה שאני לא משקר לך, ושאני לא איזה פדופיל שמתקשר לפגוע בך ".
" אז אתה לא פדופיל ? " שאלתי בצחוק, " סתם סתם, אני דווקא שמחה שנפגשנו ".
" באמת? ".
" כן ברור, אני אוהבת להכיר אנשים חדשים ".
" אני לא הכי חדש אבל אני מבין את הכוונה שלך ".
" מה עבר עלייך כל השנים האלה? " שאלתי.
" בעיקר שיחות פסיכולוגים ושהייה במוסדות פסיכיאטרים ".
" מה? " שאלתי בתדהמה.
" כן כן מה שאת שומעת, אולי אני לא נראה כזה עכשיו אבל היה תקופה שהייתי כזה.. קצת חולה נפש ".
" מתי הספקת? אתה בגיל שלי, איך זה קרה? ".
" אני לא ממש יודע, אבל יצאתי מזה. היה רק פעם אחת בחיים שלי שניסיתי לפגוע בעצמי, ובגלל זה שלחו אותי מלכתחילה למין מוסד כזה, לנסות להתעקלם חזרה לחיים, לא לנסות להרוג אותם ".
" למה ניסית להרוג את עצמך? " שאלתי והבנתי שהשיחה עם אריאל הולכת להיות שיחה מאוד עמוקה.
" לא היו לי חיים משהו בואי נגדיר את זה ככה.. " הוא אמר בצחוק.
" קשור ללימודים? משפחה? ".
" ההורים שלי לא סתם היו פציינטים של אבא שלך, גם אצלם יש משהו לא.. לא הכי בסדר ".
" אז איך הסתדרת? " שאלתי.
" ניסיתי להתעלות מעל השיגעון, בסופו של דבר הצלחתי ".
" לא חשבתי שיש מאחורייך כזה סיפור חיים ".
" מצטער.. " הוא אמר.
" לא, זה באמת בסדר אל תצטער. ועכשיו מה? אתה צריך משהו? " שאלתי.
" אני נפגש עם פסיכולוגית אחת לחודש, בערך.. כשיש זמן את יודעת, י'א וזה.. והיא עוזרת ומטפלת, מייעצת ".
" ובאשר להורים שלך? " שאלתי.
" אני לא ממש יכול להגדיר מה המצב שלהם עכשיו, לדעתי יותר טוב ".
" יש לך אחים? " שאלתי.
" כן אנחנו ארבעה ".
" וואו " אמרתי.
" כן.. אחד גדול, ושניים קטנים. תאומים ".
" אז למרות שאתה מגדיר את ההורים שלך כקצת משוגעים, הם בכל זאת הביאו ארבעה ילדים לעולם? ".
" בדיוק " הוא אמר בחיוך.
" למה יצרת איתי קשר בכלל? הרי לא סתם מתקשרים אלי.. לא שזה מפריע לי או משהו, אבל בדר"כ כשמתקשרים אליי צריכים משהו.. ".
" אני ראיתי את זה על הרצפה, על המדרכה, לפני יומיים.. " הוא אמר ושלף מהכיס שלו פתק. זה היה כרטיס הביקור שירדן הכין לי.


תגובות (2)

אז הוא השתמש בכרטיס הביקור ?
או שהוא מחזיר?
אני מחכה לפרק הבא…
תמשיכי (=

30/03/2013 12:02

תמשיכיי..! ❤❤❤

30/03/2013 12:23
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך