היער שלי חלק ה'

Moon Llight 26/10/2013 405 צפיות אין תגובות

אני ספקן. "למה?" אני משתדל לא להבליט יותר מדי את הנימה התוקפנית בקולי. "את האמת… שאני חדשה כאן ו… חשבתי אולי…" היא מגמגמת. "אם את מחפשת חברים חדשים הייתי ממליץ לך לברוח מכאן כמה שיותר מהר. ככל שתתקרבי אלי ככה תגלי כמה זה קשה למצוא אנשים שמוכנים לדבר איתך" נראה לי שהוגן להזהיר אותה. "אני חושבת שאני אקח את הסיכון" היא אומרת ומתיישבת מולי. "אני אמילי" ידה מושטת כדי ללחוץ את שלי. אך אני לא זז. "טוב אתה לא אוהב לחיצות ידיים, רשמתי לפני." אני מחייך חיוך קלוש, "אז תגידי אמילי. זה כבר הסמסטר השני, למה את מצטרפת רק עכשיו?" מי ידע אני מסוגל להתעניין בחיים של אנשים אחרים בגילי. היא נראית טיפה מובכת, "אממ… די סילקו אותי מהבית ספר הקודם שלי… מסתבר שלא כדי לפוצץ פצצת עשן בחדר מורים, שהמורים בפנים…" היא צוחקת, "את מדברת אם המומחה" היא נראית ספקנית "ומה את עשית?" היא שואלת "הרבצתי, רימיתי, התחצפתי, פוצצתי, שרפתי. את יודעת הדברים הרגילים" אני משמיט את הקטע שבו רצחתי את אבא שלי, ברחתי מבית משוגעים, חייתי ביער כמה שנים, עד שהרשות להגנת הילד מצאה אותי. "נשמע נחמד," היא אומרת.
"אכן כן" חיוך מתגנב לשפתי. היא עוברת לשבת לידי "ואתה חושב שתוכל להישאר בבית ספר הזה קצת?" היא שואלת בבישנות בהלה מציפה אותי, אני עובר לשבת מולה, איפה שהיא ישבה קודם.
"כן אולי… אני משתדל… זאת אומרת… הבטחתי ל…" ממתי אני מגמגם? היא מסתכלת למטה. היא נראית מושפלת. אמרתי משהו נוראי נכון? לעזאזל, למה אני כל כך חסר טקט?! "טוב אני חייבת ללכת. יש לי שיעור" היא רצה לתוך בית ספר. "אוו שיט"
באותו יום לילי קבעה איתי לארוחת צהריים, כמו בכל יום שני. "אז מה קורה?" היא שואלת בשמחה. "הדברים הרגילים" הקול שלי נשמע הרבה יותר מדוכא ממה שהתכוונתי. "אריק מה קרה?" אם היא קוראת לי אריק סימן שהיא רצינית "סתם איזו ילדה" אין לי סיכוי להסתיר שום דבר מלילי. היא מחייכת, "בקשר לבעיות אם בנות אל תדאג. נערות אוהבות לעשות קצת דרמה מדי פעם. אל תיקח ללב פשוט תהיה עצמך." ממש אין לי בעיות אם בנות. אין לי מספיק קשר אם בת כלשהי בשביל שיהיו לי בעיות איתה. "אתה מתרגש?" היא שואלת "למה לי להתרגש בדיוק?" היא מגלגלת עניים, "בשבוע הבא יש לך יום הולדת. תגיד לי שלא ששחכת את הSweet 16 שלך" אני מגלגל עניים. אף פעם לא אהבתי את הימי הולדת שלי. "עברה עוד שנה שבה לא עשית כלום אם החיים שלך חוץ מלהתבוסס ברחמים עצמיים. מזל טוב!"
"נו בוייד. תפגין קצת התלהבות! בכל זאת לא בכל יום אתה בן 16!" אני שותה מהקפה. "אז מה? זה לא כל כך מיוחד." אני רואה זיק בענייה, שמרמז אל זה שהיא מתכננת משהו. "הו לילי את לא הולכת לעשות שום דבר. אני לא רוצה מסיבה, אני לא רוצה מתנות. למעשה את יכולה לא לספר לבוב ומונה?" היא מרימה גבות, "נו ויתרתי לך אל הימי הולדת הקודמים אבל 16 זה גיל מיוחד!" אני מביט בה ברצינות "לילי, לא."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך