היצור הסגול (פרק שלישי)

התחלנו לרדת.

ירדנו לחדר גדול וחשוך,היה קשה לנשום מרוב כל האבק שעלה באוויר, אמרתי למייק "תמצא את המתג שמדליק את האור", מייק ישר התחיל לחפש.

שמעתי את מייק צועק "מצאתי"…

פקחתי את עיניי, וכל גופי כאב, היה לי פצע גדול על היד שמאוד שרף, צעקתי בכוח שיש לי "מייק, איפה אתה?".

לא שמעתי כלום, אבל אחרי כמה דקות שמעתי בקול חלש "אני פה".

כנראה היה פה פיצוץ, הוא הדליק פצצה ולא את האור, לא ידעתי מה לעשות, פשוט שכבתי שם מתחת להריסות עם פצע על היד.

הבטתי לרגע על היד וראיתי נוזל זוהר בצבע סגול, לא ידעתי מה זה וגם לא היה לי אכפת, כי מה שעניין אותי עכשיו זה איך לצאת מפה.

לידי שכב ספר, לקחתי אותו ועל הספר היה רשום בגדול "יומן", בדיוק כמו על הפתק שנתתי ללינדה.

החזקתי את היומן, וחשבתי איך לצאת.

חשבתי לעצמי "אולי לנסות להרים את ההריסות".

ניסיתי בכל הכוח להרים את הסלע בטון שהיה עלי, אבל לשווא, זה היה כבד מדי, ניסיתי שוב פעם, אבל הפעם הצלחתי להרים את הסלע ממש בקלות, אפילו ממש העפתי אותו, ישר קמתי והתחלתי לחפש את מייק, מה שקרה עכשיו לא עניין אותי, אני רק חיפשתי את מייק.

העפתי סלעים ממש בקלות, כאשר שמצאתי את מייק, תפסתי אותו ביד, והתחתי לחפש את היציאה.

אחרי כמה דקות מצאתי מדרגות למעלה, מלמעלה שמעתי צעקות, צעקות של אחותי ושל ג'סטין.

בלי לחשוב פעמיים התחלתי לעלות במהירות למעלה, אבל ממש מהר, שמתי לב שאני עוד מחזיקה את היומן.

העפתי את הסלע שחסם את הדרך, ויצאנו, אבל ברגע שיצאנו התעלפתי ונפלתי על הרצפה.

פקחתי את עיניי, כל גופי כאב, הסתכלתי סביב, הייתי בחדר שלי במיטה, לידי ישבו מייק ולינדה, מייק היה כולו פצוע.

שמתי לב שאני עדיין מחזיקה את היומן, לינדה התחילה לצחוק ואמרה "ג'סיקה, כמה שלא ניסינו לקחת ממך את היומן את לא עזבת אותו, בכל הזמן הזה רק החזקת אותו חזק חזק".

זה לא הצחיק אותי, אני רק רציתי לבכות.

לינדה שאלה "אז ג'סיקה, תסיבירי איך את בדיוק הצלחת לצאת משם כשכל גופך פצוע ואת חסרת כוחות?"

סימנתי לה שאני לא יודעת, והיא רק גילגלה עיניים באי אמון.

שמעתי מלמטה דפיקות בדלת, מבחוץ שמעתי צעקות, מייק ולינדה ישר קמו ויצאו מהחדר, אני ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי.

אחרי כמה ניסיונות כושלים הצלחתי לקום, יצאתי מהחדר, וירדתי במדרגות למטה.

בדלת עמדו….

ההמשך יבוא….