היצור הסגול (פרק שני)

מהדלת הראשית יצא יצור מגעיל בצבע סגול, לא הבנתי מה זה או מי זה, אבל היה ליצור הזה שיער בלונדיני, בדיוק כמו שלי.

חשבתי למי הוא דומה, הוא מאוד הזכיר לי מישהו.

ואז קלטתי, אבל ברגע שקלטתי לא היה לי טוב כל כך, זו הייתה אמא!

הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות עכשיו, התחלתי לצרוח בכל הכוח "זו אמא, זו אמא"!

אחותי הסתכלה עלי במבט מפוחד, ואני רק ריחמתי עליה.

לפתע שמענו יריות של רובה, כולנו ביחד הבטנו באבא, ראיתי אותו יורה לעבר אמא, את הרגע הזה אני אף פעם לא אשכח.

אבל זה לא עצר את אמא, היא המשיכה ללכת בכיוון של אבא, לפתע היא קפצה עליו, היד שלה הפכה לחדה והיא נעצה אותה בלב של אבי.

כל כך ריחמתי על אבא שהתחלתי לבכות, לאחותי זה הספיק, היא יצאה מהמכונית וסימנה לנו לצאת גם.

רצנו לעבר אבא, אבל אבא רק הסתכל עלינו במבט קפוא.

עורו של אבא התחיל להיצבע בסגול.

אמא קמה ונעמדה מולנו, לפתע היא קפצה וניסתה לפגוע בלינדה, נבהלתי מאוד כי באותו רגע נשמע מאחורינו יריה של רובה, אמא נפגעה בבטן ונפלה.

כולנו הסתכלנו אחורה, ראינו את ג'סטין מחזיק רובה ומחיך אלינו.

בלי לחשוב פעמים, כולנו רצנו אל אבא.

התקופפנו לראות מה קרה איתו, מבטו נשאר קפוא, שמתי לב לפתק בכיס של החולצה שלו, לקחתי את הפתק, פתחתי אותו וראיתי שרטוט של מבנה שדומה לחדר מתחת לאדמה, קיפלתי את הפתק ושמתי בכיס.

אחותי התחילה ללכת לכיוון של המכונית,הלכנו אחריה.

נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע, בזמן הנסיעה ניסיתי לא לבכות, הפנתי את מבטי אל אחותי, אחותי ישבה ולא הוציאה הגה, היה לה מבט שעוד שנייה היא תתחיל לבכות, לינדה ישבה עם הנייד שלה וניסתה להיכנס לאת של המעבדה בשביל לבדוק מה קרה עם הניסוי, ג'סטין ישב בכיסא הנהג עם מבט רציני, היה כל כך שקט במכונית.

התחלנו להתקרב אל הבית, כבר ראיתי את האורות של הבית שלנו.

עצרנו בחנייה, וכולנו יצאנו מהמכונית.

ליד הדלת ישב ילד, שדומה באופן מפתיע לג'סטין.

הבטתי בג'סטין וראיתי את מבטו המופתא, ג'סטין לפתע אמר "מייק מה אתה עושה פה? למה אתה לא בבית?"

הילד הביט בג'סטין במבט אומלל, ואמר "חזרתי מחברים, ההורים לא בבית ואין לי מפתח"

ג'סטין גלגל את עיניו ואמר "טוב בוא תכנס".

נכנסנו הביתה, ורוניקה אמרה "יאללה ילדים לעלות לחדר, אני וג'סטין רוצים לדבר שנייה לבד".

עלינו לחדר שלי והתיישבנו על הרצפה, מייק הביט בי במבט עצוב, שאלתי אותו "בן כמה אתה" "שלוש עשרה" הוא ענה, אמרתי "בדיוק כמוני" שנינו התחלנו לצחוק, אפילו שלא ידעתי איך אני יכולה לצחוק אחרי המקרה שקרה.

אמרתי בלחש "בואו נלך לחטט בחדר של ההורים" הם הסתכלו עלי במבט מסכים, התחלנו לרדת במדרגות ממש בשקט, ומהר נכנסנו לחדר של ההורים.

התחלתי לחטט בארון ספרים, לינדה חיטטה בארון של אבא שלי ומייק הלך לחטט בארון בגדים.

בין הספרים מצאתי פתק, פתחתי אותו, על הפתק היה רשום בגדול בכתב יד של אבא שלי "מאחורי ארון הבגדים".

לא כל כך הבנתי למה זה רשום אבל הלכתי לארון בגדים, הסתכלתי עליו כמה דקות ואז אמרתי "בואו לפה מצאתי משהו".

לינדה ומייק באו אלי במהירות ושאלו "מה מצאת", נתתי את הפתק ללינדה, והיא הביטה בפתק בחשד.

היא סובבה את הפתק ומאחורי הפתק היה מצוייר ספר, ועל הספר היה רשום "יומן".

לינדה אמרה "תמשכו את הארון אחורה".

אני ומייק התחלנו למשוך את הארון, מאחורי הארון היה ירידה של מדרגות לאנשהו, ואז נזכרתי בפתק עם הסרטוט.

ישר הוצאתי אותו ונתתי ללינדה, היא הסתכלה עלי וסימנה לנו לרדת למטה בינתיים, התחלנו לרדת.

ההמשך יבוא…