הכותבת האולטימתיבית (אין לי מושג איך כותבים את זה) – הקדמה

אני אוהבת לכתוב.
מה?
כול מיני:
שירים
סיפורים
שיעורי בית
כול מיני. (האמת, שיעורי בית לא כול כך)

אני אוהבת לדבר.
מה?
הכול. (אני לא אתחיל לפרט מה כי זה יגמור לי את כל הדף)

אני עוזבת את הסביבה הישנה שלי (שבה לא הסתדרתי כל כך) ומתחילה בית ספר חדש.
אני אוהבת לקרוא. אם אתם חושבים שאני חנונית אז אני לא. יש לי סטייל. אני רוצה להיות סטייליסטית. או סופרת. או משוררת. או זמרת. אני כבר לא יודעת במה לבחור.
או, שככתי לציין, אני דניאל.

אני עוברת לבית ספר חדש, סביבה חדשה, עיר חדשה, (לא לדאוג, לא ארץ חדשה) חיים חדשים.
אני מקווה שאני אצליח למצוא חברים חדשים. אם אתם שואלים למה אני לא מאוכזבת שאני עוזבת את החברים הישנים זה בגלל שלא ממש היו לי כאלה. יש ילדות עצובות שגם מתייחסים אליהן לא יפה, לא רק שאין להן חברים אלה גם מציקים להן. ילדות כאלה הן בדרך כלל חנוניות. לכן אמרתי: אני לא חנונית!

מעניין מה יקרא.