המבט האחרון – פרק 1

הסתכלתי עליה, על העיניים הכחולות המושלמות שלה שסיפרו לי הכל, על השיער שלה….
הסתכלתי עליה בפעם האחרונה.

~לפני 4 חודשים~
קוראים לי ג'יימס ואם אפשר להגיד עליי משהו אחד זה שאני שונא את הבית ספר הזה! אבל לא כמו תלמיד רגיל, יש לי סיבות אחרות:
דבר ראשון, אני חדש פה אז כולם עושים לי מתיחות (רק אתמול בבוקר כמה ילדים זרקו עליי ביצים וקמח)
דבר שני, אני גר פה!!!! כן, זה פנימייה, אז אני דיי תקוע פה..

"קום כבר יא עצלן!!" צעק עלייך השותף שלי לחדר-דניאל, בעוד שהוא זורק עליי כרית. התעוררתי. גררתי את עצמי מהמיטה והלכתי להתלבש. "כמה זמן?!" הוא צעק עליי, "לך אני כבר יגיע" עניתי לו
"אתה תירדם ברגע שאני אלך!!!" הוא אמר בכעס.
"נו? ומה הבעיה בזה?" עניתי לו בעוקצנות. "היי" , הוא התקרב אליי, תפס את החולצה שלי והסתכל עליי במבט מאיים, "כמה זמן אתה פה? יומיים וחצי? אם אתה לא רוצה לחטוף בראש שלך גם מהמורות וגם מהילדים בבצפר, אז תזיז ת'תחת שלך ותמהר כבר!!" הקשבתי לו, מה לעשות, לפעמים הוא יכול להיות דיי משכנע…
הלכנו לכיתה וכרגיל עם המזל שלי, ישר זרקו עלינו ועל כל מי שהיה בסביבה בלוני מים, דניאל התרגז
והתחיל לרדוף אחריהם. לא התחשק לי לרדוף אחריהם.
כשראיתי אותו מגיע לכיתה הוא נראה די מרוצה מעצמו (לא הייתי רוצה להיות הם כרגע..) והתחיל השיעור. בהפסקה "במפתיע" זרקו עליי ביצים ,קמח ונוצות (הפעם הם שידרגו), כמובן שהם צילמו את המאורע המשמח שלהם כדי שיראו לחבריהם, אבל זה ממש לא עניין אותי.
אני חשבתי על ההורים שלי.