המבט האחרון – פרק 3 החדשה

"קום כבר!!" צעק עליי דניאל כמו בכל בוקר.
כרגיל, גררתי את עצמי מהמיטה והתחלתי להתארגן, וכרגיל דניאל צרח עליי כמו בכל בוקר "יו, כמה זמן לוקח לך להתארגן יא בטטה?!?!". כרגיל הקשבתי ל-"עצתו התומכת" והתארגנתי מהר יותר. אבל היום הזה לא היה כרגיל. הוא היה מיוחד.
היום נוספה עוד ילדה בשם רייצ'ל ל-"סיוט העולמי ולא נגמר" שגם מכנים אותו הבית ספר שלנו. "יש", אמרתי לעצמי, "עכשיו יפסיקו להציק לי ויעברו לחדשה".
זה לא קרה. המשיכו להציק לי.
היום הילדים החליטו לגוון: הם החליטו לזרוק עליי בלוני מים מהגג של הבניין וכמובן (כמו תמיד) לצלם את המתיחה ה-"משעשעת" שלהם.
למרות שהמשיכו להציק לי, התחילו להציק גם לילדה החדשה.
ליד מגרש הספורט ראיתי כמה בנות מתנכלות לחדשה וכמה ילדים שזרקו עליה ביצים ונוצות. ראיתי אותה מתחילה לבכות ורצה לכיוון הגנים.
הרגשתי רע בשבילה. פשוט רציתי לצרוח על הילדים האלה ולעזור לה, אבל ידעתי מה יקרה לי אם אני אעשה את זה.
המשכתי להסתכל עליה עד שהיא נעלמה בגנים.
למרות זאת החלטתי לנסות קצת לעזור – אולי לנחם אותה או משהו כזה…
התחלתי לחפש אותה. חיפשתי אותה בכל הגנים!! אני רציני, בכל סדק בגן ולא מצאתי אותה.
מיואש ומצוברח חזרתי לכיתה משמע הצלצול.
מהרגע הזה לא הפסקתי לחשוב עליה.