המבט האחרון – פרק 4

בחיים לא הייתי כל כך שמח מעונש בלימודים!!
טוב, זה לא בדיוק עונש אבל זה גם לא פרס…

"קום כבר!" צעק עליי דניאל. הייתי כבר ער. חשבתי עליה.
"נו, קום כמה זמן?!" הוא המשיך לצעוק עליי. לא הקשבתי לו. חשבתי עליה.
הוא זרק עליי כרית, וקטע את המחשבות שלי עליה.
"נו מה אתה רוצה?" שאלתי אותו
"אני רוצה שתזיז ת'תחת שלך ותתארגן!!"
"בסדר, בסדר, אני מתארגן" רטנתי והתחלתי להתארגן.
אחרי שהייתי מוכן יצאנו לעבר הכיתה. כמו בכל בוקר זרקו עליי ביצים. ממש לא היה לי אכפת. המשכתי לחשוב עליה.
נשמע הצלצול. כל הילדים מיהרו ללכת לכיתה או להוציא מהלוקר שלהם. הלכתי לכיתה.
"שלום תלמידים" אמרה המורה,
"תפתחו מחברות. יש לכם עכשיו בוחן פתע".
כל הילדים רטנו. חלק מהם (הכוללים גם את דניאל) התחילו לעשות מהומה וסוג של הפגנה נגד הבוחן. המורה "דיכאה" את ההמון והתחלנו בבוחן.
כרגיל, נכשלתי. אני נכשלתי לא כי אני לא יודע את החומר, במשך כל המבחן חשבתי על רייצ'ל, הילדה החדשה.
הצלצול נשמע. כל הילדים יצאו ללוקרים להוציא את הדברים לשיעור הבא. יצאתי עם כל שאר התלמידים ופתאום המורה עצרה אותי ואמרה "ג'יימס אנחנו צריכים לדבר, תבוא אלי בהפסקה".
מה עשיתי עכשיו?
בהפסקה באתי אליה, ולהפתעתי ראיתי את רייצ'ל. לא ידעתי מה קורה.
"ג'יימס, רייצ'ל, אני שמחה שהגעתם. כמו שאתה יודע, ג'יימס, אתה נכשלת בבחינה. אני רואה שקשה לך עם החומר ולכן אני ממנה את רייצ'ל לשמש לך מורה פרטית. אתם תיפגשו בכל יום שני וחמישי באיזה מקום שתירצו. זו רק בחינה. אם אתה לא תצליח גם עם עזרתה של רייצ'ל, אני אפסיק את זה".
אני לא יכול לשקר. ממש שמחתי. כמובן שלא הראתי את זה מבחוץ, רק הנהנתי ואמרתי "בסדר, סבבה"

עכשיו אני מחכה ליום שניפגש ונלמד.
זה העונש הכי טוב שיש!!