המורה הקוריאני שלי – פרק 11 – חלק ב'

"מגיי!!!" ג'ייק וג'יי הון עמדו צמודים זה לצד זה מחוץ לדלת חדרי ודפקו מספר פעמים על הדלת בעודם צועקים את שמי "מגיי, תפתחי את הדלתתת!!" הם דפקו כל כך חזק, עד שפחדתי שישברו את הדלת.
"מגיייייי!!!!" ג'יי הון צרח מבעד לדלת, אבל נכנסתי לתוך המיטה וכיסיתי את ראשי עם השמיכה. נתתי לדמעות של השמחה והכאב לזלוג החוצה כי כבר לא יכולתי להחזיק אותם בפנים. לא הבנתי מה הרגשתי באותו רגע ואת מי אני אוהבת..על מה אני בוכה? על זה שג'ייק התארס? או על העובדה שג'יי הון והי ג'ין חזרו להיות ביחד? או אולי על זה שג'סיקה ,השטן, קיימה את הבטחתה שתפריד בינינו ותזכה בג'ייק?
הבנים לא הפסיקו לדפוק על הדלת וג'ייק איים שאם אני לא יפתח את הדלת הם יפרצו אותה.
"ג'יי הון, ג'ייק.." סיננתי מבעד לדלת עם קולי השבור "אל תדאגו, אני צריכה קצת זמן לעצמי..תחזרו למטה." לאחר מכן חסמתי את פי עם ידי כדי לחסום את קול הבכי המר שיצא מתוכי.
"לא מעניין אותי, תפתחי את הדלתתת!!" ג'יי הון דפק על הדלת בעוצמה חזקה כל כך ואני יצאתי מתוך המיטה והידרדרתי אל הרצפה "ג'יי הון, בבקשה.." סיננתי מבעד לדמעות שלא הפסיקו לרדת מעיניי "פשוט תלכו מכאן!"
"את לא פותחת את הדלת?" הוא נשמע עצבני "בסדר.." הוא אמר ולאחר מכן לא שמעתי יותר דפיקות על הדלת.
נשארתי יושבת על הרצפה בעודי נשענת על הדלת ומחזיקה את ראשי, מריצה במוחי את הזיכרונות שלי ושל ג'ייק ואת הזיכרונות החדשים עם ג'יי הון. מבינה, שברגע זה איבדתי את שניהם כל אחת לבחורה שלו. שני האנשים עם המשמעות החשובה ביותר בחיי.
לפתע שמעתי קול בוקע מבעד למרפסת הפתוחה. הסתכלתי לעבר המרפסת וראיתי רגל שמנסה להגיע אל ריצפת המרפסת ולאחריה רגל שנייה שדורכת על המרפסת שלי. קמתי בבהלה מעל הרצפה והסתכלתי על הבן אדם שנעמד מולי. היה זה ג'יי הון.
הוא נשאר עומד בפתח המרפסת ואני הסתכלתי עליו במבטי השבור ובפניי הרטובות. סירבתי לתת לו לראות אותי בוכה ובגלל שהאור בחדר היה סגור, הוא לא יכול היה לראות את פניי בבירור.
"למה לא פתחת לי את הדלת?" הוא התקדם לעברי ונשמע עצבני.
" אמרתי לך שאני צריכה זמן.." אמרת בקול רועד "פשוט..תן לי..לחשוב על הדברים.." ניסיתי לחנוק את הבכי שאיים לפרוץ שוב.
"איזה דברים?" הוא עצר קרוב אליי ועכשיו כבר יכל לראות את פניי בבירור.
"ג'יי הון!" התרחקתי ממנו וניגבתי את פניי הרטובות עם ידיי. הוא החזיק בידיים שלי והסתכל עליי במבט שבור גם הוא. ואז, בלי שום התרעה, הוא משך אותי לכיוונו וכרך את ידיו סביבי "mian hae" הוא אמר בקול שבור.
"mian hae?" שאלתי אותו בתהייה "מה זה אמור להביע?"
"אני מצטער.." הוא אמר לפתע "בקוריאנית, 'mian hae' פירושו אני מצטער." הוא המשיך לחבק אותי באמצע החדר ונשמע מיוסר "לא התכוונתי לפגוע בך, אילו ידעתי שהוא מאורס לא הייתי אומר לו לבוא.."