המורה למתמטיקה- פרק 18 :)

מהפרק הקודם-
"אני מצטער.. אני כל כך מטומטם.. אני.. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי. רק רציתי שתדע כמה אני מצטער, ואני.. אעזוב אותך בשקט. אתה לא תשמע ממני יותר, מבטיח." ג'ון לחש לי, מסתכל בעיני ויצא מהחדר. אני לא יודע למה, אבל ברגע שהוא עזב את השירותים, התחלתי לבכות. ניסיתי לנגב את הדמעות, להפסיק אותן, אבל פשוט לא הייתי מסוגל. אחרי חמש דקות של בכי, ואחרי שדאגתי לנגב את פני ולשטוף אותם טוב, יצאתי מהשירותים, מתקדם לעבר הסלון.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" אביו של ג'ון שאל ברגע שהתיישבתי לידו על הספה. "סתם.. כנראה קלקול קיבה.." מלמלתי בשקט.
—————————————————-
"אוקיי.. אז בוא נתחיל." אביו של ג'ון אמר בחיוך, מתיישב מולי על כורסא בצבע אפור בהיר. "ספר לי קצת על עצמך." הוא ביקש. "אין לי.. ממש.. מה לספר." גמגמתי במבוכה. "מה שעולה בדעתך. מה אתה אוהב לעשות?" הוא שאל, בוחן את מבטי. "אני.. אוהב.. לשמוע מוזיקה.. ואני גם אוהב לצייר, לפעמים." אמרתי, עדיין מובך למדי. "אוקיי. ומה המצב החברתי שלך? ספר לי קצת על החברים שלך." הוא ביקש. "המצב החברתי שלי.. בסדר, אני חושב." גמגמתי. "יש לי שני חברים מאוד טובים. לאחת קוראים ליה ולשני קוראים זאק." הוספתי, מקווה שהתשובה תרצה אותו. האמת שזה די מצחיק, כי רק היום היחסים שלי עם שני החברים שאותם הזכרתי, די הדרדרו. "מה המצב של.." אביו של ג'ון התחיל לשאול, אבל הוא קטע את עצמו, כנראה הוא הבחין שאני לא ממש מרוכז בו אלא בג'ון שבדיוק נכנס למטבח והתחיל להכין לעצמו משהו לאכול. "תנסה להתרכז בשיחה שלנו." הוא אמר. ניסיתי להתרכז בשיחה, אבל זה היה קשה. ג'ון לא הפסיק להגניב אליי מבטים ויכולתי לראות שהוא מתאמץ להקשיב לכל מילה שיוצאת לי מהפה. "מה המצב שלך בלימודים? מה המקצוע האהוב עלייך ולמה?" אביו של ג'ון שאל ומיד שמתי לב כי ג'ון הזדקף בכיסאו, ומבטיו אליי היו הרבה יותר ארוכים משהיו קודם. "אני.. בסדר בלימודים.." גמגמתי. "באיזה מקצוע אתה מרגיש הכי נוח? במה ההישגים הכי גבוהים?" הוא שאל. "נראה לי ש..אנגלית." אמרתי בשקט, מנסה להתעלם מג'ון. "אתה בטוח?" הוא שאל. "אמא שלך סיפרה לי מה קרה עם המורה שלך. אין צורך להעמיד פנים." הוא הוסיף. "מה.. קרה עם המורה שלי?" שאלתי, בחוסר הבנה. "אהההה… נכון מה שקרה עם המורה לאנגלית.. כן." אמרתי באיטיות, מנסה להיראות טבעי, מה שלא ממש הלך לי. "אני מבין שלא נוח לך עם זה, וזה בסדר. אמא שלך מאוד דאגה, ואני מבין אותה. אם איזשהו מורה היה מנסה לנשק את הבן שלי.." אביו של ג'ון אמר ותגובתו של ג'ון, לא איחרה להגיע. ג'ון התחיל להשתעל, והוא ירק בערך את כל האוכל שהיה לו בפה באותו רגע. "ג'ון אתה מוכן בבקשה ללכת לחדר שלך? אתה מפריע." אביו של ג'ון גער בו. "אני רק אסיים לאכול.. ואני אנקה פה." ג'ון מלמל. "בכל מקרה, דן. אני רק אומר שאני מודע לכמה קשה בשבילך לדבר על זה ולהודות בזה, אבל זה צריך להיעשות. אמא שלך אמרה לי שמאוד מטרידה אותך העובדה שזה היה בן, אז אני רוצה לשאול, אם זו הייתה בת, היית מתנגד?" אביו של ג'ון שאל. "לא.. מה פתאום.. לא מפריעה לי העובדה שזה היה בן… פשוט.." גמגמתי לנוכח הבעת פניו של ג'ון. "ג'ון אתה מוכן ללכת מפה? לא נעים לו לדבר על דברים כאלה לידך!" אביו של ג'ון צעק עליו. "אני תכף הולך.." הוא מלמל שוב. "תראה, אני לגמרי מבין אותך. בטח זה נראה מאוד מפחיד להתקרב לחברים שלך ולבנים בכלל, וזה לגיטימי לגמרי. רק רציתי שתבין שזה יעבור. ואני אמליץ לאמא שלך להתלונן על המורה, כדי שעוד תלמידים לא יעברו את מה שאתה עברת." הוא אמר. "לא.. צריך להתלונן. זה בסדר." אמרתי במעט לחץ. "בטח שצריך. ההומו הזה צריך ללכת לכלא. לנשק את התלמיד שלך.. גועל נפש." הוא אמר בגועל. "זה.. לא נורא. זאת אומרת.. גם אין לי בעיה אם זה שזה היה בן והכל פשוט.. הסיטואציה הייתה מוזרה." אמרתי, מרים טיפה את קולי כדי לוודאות שג'ון שומע אותי. "בטח שמוזרה, בן מנשק בן. זה דוחה. ההומאים האלה חולי נפש, צריך לשלוח אותם לטיפול." הוא אמר, עדיין בהבעה נגעלת על פניו. הדברים שהוא אמר די הפריעו לי, במיוחד כשהבן שלו כזה, אז למה לעזאזל הוא מרשה לעצמו לומר דברים כאלה?! ועוד לידו?!.. הוא משוגע, בדיוק כמו הבן שלו, עניתי לעצמי. "טוב… אני צריך ללכת." אמרתי במהירות, קם מהספה. "כבר מאוחר.." הוספתי לנוכח הבעת פניו. "ביי.. תודה.." אמרתי, יוצא מהדירה במהירות.

שבוע עבר מאז הפגישה עם הפסיכולוג ההומופוב הזה שמסתבר שהוא גם אבא של ג'ון, מה שאומר שהיום, אנחנו עוברים דירה. אני מרגיש נורא. כל כך הרבה דברים עברו עליי בחדר הזה, בבית הזה, שאני פשוט לא יכול לעזוב את כל החוויות מאחור.
אבל משהו טוב אחד קרה השבוע, הענייניים עם ליה השתפרו. לא ממש דיברנו על מה שקרה, האמת שליה מעדיפה להתנהג כאילו זה בכלל לא קרה, אבל זה לגמרי בסדר מבחינתי.
"דן!" אמי קטעה את המחשבות הרבות שהציפו את ראשי כאשר אספתי את אחרון חפציי מהחדר. "מה?" קראתי בחזרה. "יש לך אורח!" היא קראה. אורח? שאלתי את עצמי בעודי יורד במורד המדרגות הלבנות, בפעם האחרונה.
"זאק!" קראתי כשגיליתי מי הוא האורח המסתורי. "מה.. אתה עושה פה?" שאלתי. "חשבתי לבוא לבקר אותך, לעזור לך לאסוף את הדברים ולהיפרד מהבית, אבל.. אני רואה שכבר עשית את זה.. אז אני די מיותר." הוא ענה בחיוך קטן. "לא.. זה בסדר. טוב שבאת." אמרתי בחיוך. "אני יכולה להפריע לשיחה שלכם בנים?" שמעתי את אמי אומרת. "כבר צריכים ללכת?" שאלתי בעצב. "לא." היא אמרה, מתקרבת מעט לזאק. "פשוט.. זאת הפעם ראשונה שאני רואה את הזאק הזה שאתה מדבר עליו כל הקיץ.. אני צריכה לחקור." אמא שלי אמרה, מתחילה לבחון את זאק. "אמאאאא.." גערתי בה. "אז איך הכרתם?" אמי שאלה את זאק, מתעלמת ממני. "אמא, זו שאלה ששואלים זוגות, הוא בסך הכל חבר!" אמרתי, מתקרב אל טווח הראיה שלה, כדי שלא תתעלם ממני שוב. "בבריכה.. לימדתי אותו לשחות, אחרי שכמעט הטבעתי אותו." זאק צחק, הוא היה מאוד משועשע מכל המצב. "הטבעת אותו?" אמי שאלה בהפתעה, ממשיכה להתעלם ממני. "כן, זה היה נורא. הוא כמעט טבע למוות בבריכת הפעוטות, יש לנו מזל שהוא איתנו כאן היום. אם לא הייתי מציל אותו, הוא היה גומר את חיו, מוקף בחיתולים, פיפי, ובעיקר, קקי." זאק אמר באופן דרמטי. "וואו! מזל שהיית שם, מה הייתי עושה בלעדיך.." אמי אמרה בדאגה מזוייפת. "טוב אתם מוכנים להפסיק להתעלם ממני ולרדת עליי?" שאלתי בקול רם. "אל תיקח את זה אישית, זה עושה רושם טוב." זאק לחש באוזני, ממש יכולתי לשמוע את החיוך בקולו. "זאק אתה רוצה לשתות משהו? רגע לפני שנלך?" אמי הציעה. "בשמחה." זאק ענה בחיוך, עוזב אותי לבד ליד דלת הכניסה.
משום מה במהלך כל הסיטואציה הזאת, הרגשתי מועקה כבדה בלבי.
אולי כי כל המצב הזה הזכיר לי מאוד את הפעם הראשונה שאמא שלי פגשה את ג'ון..
אוף למה אני *שוב* חושב עליו?! אני חייב להפסיק עם זה כבר.
———————————————————————
אוקיי הפעם לא היה עיכוב ארוך יחסית כמו בפעם הקודמת, אבל עדיין היה סוג של עיכוב.
אני מקווה שאהבתם את הפרק, אני אהבתי אותו, למרות שאני יודעת שהוא די קצר..
בקיצור, אני אשמח לחוות דעת, ביקורות והשערות להמשך. ושוב, שאלה שאשמח אם תענו עליה:
את מי דן יותר מחבב לדעתכם, ג'ון או זאק? ואת מי הייתם מעדיפים שהוא יחבב?
תודה לכל הקוראים והמגיבים :)
(בטעות נמחק לי, העלתי.. מזל שהיה לי גיבוי..)