המימד השני- פרק 2

זה היום היום השני של תחילת הלימודים ואני ולי כבר הלכנו הבייתה מבית הספר עייפות. "וואי ראית איך אריק הסתכל עלייך היום?!" קראה לי וחייכה אליי ואני הסמקתי "כן! נראה לי שהוא מחבב אותי". "או מאוהב בך כמו כל שאר הבנים" ציחקקה לי. "אני באמת מושלמת כמו שאומרים?" שאלתי את לי והיא הינהנה "זה דיי מוזר שאת שואלת את זה אפילו" אמרה.
"טוב בואי נעבור נושא" אמרתי ובעטתי באיזו אבן קטנטנה שהתגלגלה למרחק רחוק מהבעיטה שלי. "אמממ…. את חושבת שאני אצליח לעבור את השנה בלי שילעגו עליי יותר?" שאלה אותי לי ואני שתקתי, לא רציתי להגיד לה שאף אחד לא רוצה אותה וכולם לא אוהבים אותה ושהיא תמשיך לסבול את כל זה, אז פשוט אמרתי "לא יודעת" ולי החטיפה מבט הצידה באנחה.
התחלנו להתקרב לבית של לי ואז לי קראה "אולי אני אבוא אלייך? אם לא אכפת לך…". "לא! לא! כלומר…. לא, כלומר כן, כלומר יש לי חוג, כלומר.. כלומר…". לי נראתה מבולבלת ושאלה "אז כן או לא?". שתקתי ואז לי אמרה "טוב נתראה מחר בבית הספר אם את לא יכולה" ועקבתי אחרייה נכנסת לבניין והשפלתי את מבטי, מתישהוא אני אצטרך לגלות למישהו את הסוד שלי עליי.
***
"היי בטי" אמרתי כשנכנסתי למטבח בארמון האוכל. "הו היי ג'סיקה! הארוחה תהיה עוד חמש דקות מוכנה, כבר שטפת ידיים יקירתי?" שאלה אותי ואני הינהנתי "הו בהחלט, לא שכחתי. פה חשובה ההיגיינה". ראיתי את החיוך של בטי עולה על שפתייה והיא אמרה "אני רואה שמשהו אחד הצלחנו להחדיר לך לראש". "אז מה אוכלים היום?" שאלתי את בטי והיא חייכה וענתה לי "זו הפתעה! אבל בינתיים תשתי את מיץ התפוזים שלך" אמרה ונתנה לי כוס עם מיץ התפוזים שאני שותה מדי יום.
התיישבתי על יד השולחן ובטי הגישה לי את האוכל- פיצה!. "יאמייי! אוי בטי! מתי כבר תפסיקי לפנק אותי?" קראתי וחיבקתי את בטי והתחלתי לאכול את הפיצה שבטי הכינה. "את ילדה מקסימה ג'סיקה" אמרה ויצאה מהחדר כדאי לתת לי לאכול בשקט. "תודה בטי" לחשתי והתחלתי לאכול.
***
והנה בהפסקה הראשונה אני נפגשת עם לי ושוב אותה שאלה "אני יכולה לבוא אלייך היום?". "אמממ… אוקיי" אמרתי ומיהרתי ללכת לכיתה.
בסוף הלימודים לי התרגשה כל כך כבר לבוא אליי ואני ניסיתי להרגיע אותה שהיא רק באה אליי.
לבסוף כשהגענו אליי הביתה לי הייתה המומה "זה הבית הכי גדול שרק אי פעם!" קראה ואני השתקתי אותה ונכנסנו שתינו אליי הביתה.
"היי לוצ'יה!" אמרתי ללוצ'יה שהייתה בדיוק בחדר הכניסה וניקתה את הרצפה "הו שלום לך ג'סיקה, מי זאת החברה שהבאת איתך?". חייכתי והצגתי לה את לי "בואי אערוך לך סיור קטן" אמרתי ללי ועלינו למעלה לאחד מחדרי השינה שלי.
"מי זאת הייתה?" לחשה לי ואני עניתי לה "לוצ'יה, המשרתת שלי". "המשרתת?!" קראה לי המומה. "כן, יש לי עוד ארבעה משרתים, שאותם תראי בהמשך" אמרתי ונכנסנו לחדר שלי. "וואו! חדר יפה" אמרה לי והביטה סביבה. "כן, בואי נעבור לחדר הבא" אמרתי למרות שידעתי שבקרוב מאוד לא יהיה כבר מה להראות לה ואפילו לא ידעתי במה להעסיק אותה, אני לא רוצה שכבר בפעם הראשונה שהיא באה אליי אני אגלה לה את הסוד שלי.
"ומה יש במרתף?" שאלה אותי והתחילה לרדת במדרגות למטה. "לא אל תרדי לשם!" קראתי ואז כבר לא ידעתי למה אמרתי את זה בקול רם והמשכתי ללכת אחריה בתקווה שהיא לא תמצא את הדלת הסודית. ואז נזכרתי- המלכודות! היא עלולה לדרוך על מדרגת המלכודות. ואופס. מאוחר מדי.
שמעתי את לי צורחת ומיד רצתי ונעמדתי על ידה, היא הפעילה את המלכודות. "מה זה ג'סיקה?!" קראה לי ואני והיא התחמקנו בדיוק ממלכודות האש שנזרקו מהקירות. כשעברנו את מלכודות האש נעצרנו בהקלה. "אני מקווה שאין יותר מלכודות" אמרה לי ואני לחשתי "עוד לא" ופתאום נשמע "בוםםםם!!" חזק כזה כמו נפילה כדור ענק וזה מה שזה היה והוא התגלגל ישר אלינו!. "ג'סיקההה!!!" קראה לי ואני תפסתי אותה וברחנו מהכדור לכיוון מכונת ההאבטחה שלי.
"מהר ג'סיקה! תבטלי את זה!" קראתי ובינתיים הכדור התגלגל ישר אלינו. הקלדתי את הסיסמה ובין רגע הכדור נעלם והלכנובשקט במסדרון, עדיין מבוהלות ממה שהיה כאן. ואז לי גילתה את זה- את הדלת. "ולאן הדלת הזו מובילה?" שאלה אותי לי ואז שנייה לפני שהספקתי לעצור אותה, יא פתחה את הדלת וגילתה את הסוד הכי כמוס שלי.