המכשפות מפוקס פלייס פרק אחד עשרה, שבירת שיא פרטית!

"קר לי כל כך." לחשתי לסנדרה וחיבקתי אותה חזק יותר.
"אל תדאגי, סיליה גומרת לעבוד על השיקוי והשער יהיה מוכן עוד היום בלילה." היא לחשה לי חזרה.
"חסרה לנו האש התמידית. אנחנו אפילו לא יודעות מה זה." סיליה חזרה ונדחפה מתחת לשמיכה.
"אני אמות! אני עומדת למות!" צעקתי וסנדרה חיבקה אותי חזק יותר.
"את לא תמותי רובין. סנדרה, תאספי את כל מה שיש לנו, אנחנו יוצאות." אמרה סנדרה.
"זה הרעיון הכי גרוע בעולם, בסופה הזאת שלושתנו נמות." אמרה סיליה ואני הנהנתי.
"היא צודקת. אולי ננסה להבין מהספרים מה זה אש תמידית. הרי המטבח לא נפגע, כל הספרים שלנו עדיין במצב טוב." אמרתי.
"טוב, בואו כולם, נעבור על כל הספרים." אמרה סנדרה וקמה, מיהרנו אחריה למטבח ועזרנו לה להוציא מכל המדפים הגלויים והמוסתרים במטבח את כל הספרים שלנו, שאמא אספה כל השנים ושמרה מכל משמר.
"כל ספר את עוברות במהירות, מדפדפות ואם אתן רואות משהו חשוב קוראות לי, ברור?" שאלה סנדרה.
"ברור." אמרנו אני וסיליה וכל אחת תפסה ספר והחלה לקרוא.
עברתי על שלושה ספרים בדקה בממוצע, מדפדפת לתקציר העניינים ועוברת לספר הבא, בסופו של דבר לאחר שעה של קריאה חסרת תועלת מצאתי ספר עבה וישן יותר מהשאר, הכריכה הירוקה שלו הייתה מיושנת ובלוייה והדפים שלו היו צהובים ומיושנים.
על הכריכה שלו היה כתוב בגדול: "כוחות מיוחדים למכשפה."
דפדפתי עליו במהירות, מצאתי שם סערה תמידית, רוח תמידית, הוריקן תמידי, הרגשתי שאני מתקרבת.
בין שני דפים מצאתי דף קטן שעליו היה כתוב: אש תמידית.
"מצאתי! סנדרה, סיליה, מצאתי!" צעקתי בקול והתחלתי לקרוא: "אש תמידית היא הכוח השישי של המכשפה, מכל הכוחות התמידיים אש היא אחת הכוחות החזקים. אש היא מסוכנת במיוחד, הדברים הדרושים לטקס הבדיקה הם הפשוטים היותר מכל שאר הטקסים אך הטקס עצמו הוא המסוכן מכולם, במהלך הטקס, מכשפה שאין לה כוח אש תמידית תשרף בעוד מכשפה שיש לה כוח זה תצליח להדליק את הנרות, הטקס אורך פחות מעשר דקות, המכשפה עומדת מול עשרה נרות זהים ועוצמת עיניים, על המכשפה לרוקן את ראשה ממחשבות ולעמוד כך עשר דקות, אם המכשפה תצליח באתגר בסוף עשר הדקות כל הנרות ידלקו, אם היא תפתח עיניים באמצע היא תתפורר לאבק."
"מי תנסה את זה?" שאלה סיליה בפחד.
"אני, אני מילא אמות מחר אם לא אצליח, ואם אצליח אז נצליח להכין את השיקוי, אין לי מה לאבד." אמרתי.
"היא צודקת, אני אביא את הנרות, ראיתי שיש באחת המגירות." אמרה סיליה והוציאה מאחת המגירות עשרה נרות לבנים זהים וסידרה אותם במעגל סביבי.
"אם תמותי עכשיו אני רוצה שתדעי שאת האחות הכי אמיצה בעולם ואמא עכשיו בטח גאה בך." אמרה לי סנדרה וחיבקה אותי בכוח, נתתי לה לבכות על כתפי עד שנרגעה.
"טוב, אני מתחילה, עשר דקות יוצאות לדרך עכשיו." אמרתי ועצמתי עיניים, מיד התחיל לגרד לי באף.
לא ידעתי אם זה ישנה משהו, ואם מותר לי לזוז אז המשכתי לעמוד וניסיתי להתעלם מהגירוד.
התחיל לגרד לי ביד, לא ידעתי כמה זמן עבר והגירוד ממש הציק לי. המשכתי להתעלם.
שמעתי את סיליה וסנדרה אומרות שאולי כדי להתרחק, ידעתי שסיליה הלכה לשירותים, סנדרה הלכה לסלון ושקט השתרר.
השקט הזה הפריע לי, מיד התחיל לגרד לי בברך, סנדרה אמרה לסיליה שעברו כבר שלוש דקות, נשארו לי שבע דקות לסבול. זה לא הרבה, ניסיתי לשכנע את עצמי.
הגירוד באף נשכח, סיליה הודיעה שנשארו עוד חמש דקות. הם נראו כמו נצח.
עמדתי עוד שתיים-שלוש דקות בשקט ואז התחלתי להרגיש אפצ'י מתקרב, סנדרה הודיעה שעוד דקה נשארה, יכולתי לשמוע את המוזיקה הדרמטית של התופים מתנגנת ברקע, הצלחתי לעצור את האפצ'י עוד שנייה אחת ואז הוא השתחרר, התחלתי לעלות באש.
סנדרה בכתה ברקע וסיליה בכתה איתה, זה שרף אותי ולא הצלחתי לפקוח עיניים, הבנתי שאני אמות.
אבל לפתע הכאב החל לדעוך, הבכי של הבנות התחלף בשריקות התפעלות, פקחתי עיניים וראיתי את על עשרת הנרות דולקים.
חייכתי חיוך גדול וקרסתי בבת אחת.