המכשפות מפוקס פלייס פרק חמישי. משעמם לי.

"קומי רובין, יוצאים לעבודה." העירה אותי סנדרה ואני קמתי בשקט.
"למה חייבים ללכת לעבוד? זה מטופש." אמרתי בזמן שקלעתי את השיער הג'ינג'י שלי לשתי צמות כדי להסתיר את הפסים הלבנים שיסגירו שאני מכשפה.
"כי ככה קנדל שמיט אמר." היא אמרה בעצב ולבשה את השמלה החומה הפשוטה שלה.
"למה את לובשת אותה?" שאלתי את סנדרה. "היא מכוערת." הוספתי.
"כי אחרי שהלכתי לישון, ברדיו הודיעו שחייבים ללבוש את זה לעבודה." אמרה סנדרה וסידרה את השיער.
"זה לא הוגן שאנחנו הולכות לעבודה והבנים לא." אמרתי בעצב ולבשתי את השמלה החומה.
"מה לעשות, החיים לא הוגנים." היא אמרה ויצאה מהחדר, אני יצאתי אחריה.
"אז מה אנחנו אמורות לעשות לשדה המסכן?" שאלתי כשעמדנו בחוץ בקרני השמש החמימות.
"רובין, כולם יודעים שלפני החורף אנחנו קוצרים אותו." אמרה סנדרה והניפה את המגל.
"בזמן שאתן תעבדו אני אמשיך לעבוד על השיקוי, אף אחד ממילא לא מצפה למצוא אותי פה." אמרה סיליה ונכנסה הביתה בשריקות עליזות.
"טוב, תתחילי לעבוד." אמרה סנדרה וקצרה ערימה של חיטה, שני נשים עשו אותו הדבר במרחק ואני חיקיתי את סנדרה והתחלתי לסדר ערימות חיטה באלומות, בצהריים הצטרפו אם ושני בנות וקצרו איתנו, קצרנו שטח ענקי ביחד ובערב כשהתכוונו להיכנס הגיעו שליחים של קנדל על סוסים.
"עמדו במקומכם. איפה כל מה שקצרתן היום?" שאל אחד מהם וירד מסוסו.
"כאן, זה כל מה שקצרנו ביחד." אמרה אחת הנשים שקצרה איתנו והשליח הביט בה בכעס.
"אל תעני לי עובדת." הוא צעק ובדק את האלומות, הוא ספר אותן וצרח: "זה לא מספיק!"
"מחר אנחנו נבוא לבדוק ואנחנו רוצים לראות פי שניים יותר אלומות. ואת כל האלומות שתקצרו בשלושת הימים הבאים אתם תביאו לעיר, לבניין הפקחים" אמר השליח השני והם דהרו משם, גשם החל לרדת.
"כדי שניכנס." אמרתי אבל סנדרה הנידה בראשה: "אנחנו חייבות להמשיך לעבוד, לא נספיק מחר."
המשכנו לקצור בעוד שהגשם התחזק. כמעט טבעתי בבוץ כשסנדרה הסכימה שנכנס, שאר הנשים הלכו.
נכנסנו וראינו את סיליה יושבת בסלון, היא הייתה מיוזעת ומלאת שערות חתול מסיבה לא ברורה וניסתה לכוון את הרדיו לחדשות השעה עשר ללא הצלחה.
"תביאי, אני יעזור לך." אמרתי וכיוונתי את הרדיו בעוד סנדרה הדליקה את האח וכולנו התיישבנו לשמוע.
"קנדל שמיט מודיע בתחנה שלנו בצורה בלעדית: בכל יום אישה חייבת להכין מאה חמישים אלומות, כך שבעוד יומיים כל השדות יקצרו. אין הבדלה בין נשים לילדות, בעוד יומיים כל האלומות יועברו על ידי הנשים לבניין הפקחים. זה היה קנדל שמיט בהודעתו המיוחדת." הקריינית הודיעה ואני התפרקתי על הספה.
"אין מצב." אמרתי.
"יש מצב, ומצב רע מאוד. עכשיו לכי לישון ואני וסיליה נמשיך לעבוד על השיקוי." אמרה סנדרה.
ההוראה הזאת החזיקה מעמד בדיוק חמש דקות, כשסנדרה וסיליה שקעו בעבודתם מיהרתי להתלבש בבגדים הכי חמים שלי ומיהרתי אל העיר, הייתי חייבת לטייל טיפה.
נעמדתי מול שער בית הספר ופיזרתי את הצמות שלי, בחושך אף אחד לא יכל להבין בפסים הלבנים.
לפתע המכונית של קנדל עצרה מולי, שני שליחים יצאו מתוכה ואחזו בי בכוח, לא הספקתי להתנגד לפני שהם הכניסו אותי פנימה.
"שלום לך רובין. אנחנו צריכים לדבר."