המכשפות מפוקס פלייס פרק רביעי!

השיעורים סוף סוף נגמרו והתכוונתי לצאת מהכיתה כשהמורה קראה לי: "רובין, קנדל שמיט כאן. הוא רוצה לדבר איתך." היא הודיעה לי ואני קפאתי במקומי, האם הוא עלה על זהותי?
"רובין, אני מבקש ממך לבוא איתי." הוא אמר ויצאתי בעקבותיו מהכיתה, הוא הוביל אותי אל מעגל האבנים שנמצא בחצר האחורית של בית הספר והביט בי בכעס כאילו עשיתי משהו רע.
"למה קראת לי?" שאלתי בחוצפה רבה, אף פעם לא חשבתי פעמיים לפני שדיברתי.
"אני יודע שאת מכשפה. את ואחותך המעצבנת. ההצגות שלכם לא עובדות עלי!" הוא אמר בכעס.
"תוכיח שאנחנו מכשפות. נראה אותך." חייכתי בשמחה.
"אני יכול להכריח אותך לדבר. אני יכול להכריח אותך לספר הכל." הוא אמר ואני צחקתי.
"נראה אותך עלוב אחד." אמרתי והלכתי משם, התנהגתי כמו מטומטמת אבל הוא עצבן אותי מאוד.
חזרתי לכיתה וקראתי לסיליה שישבה בכיסא שלה עדיין וחיכתה לי לבוא, הלכנו שנינו לשער וגשם התחיל לרדת, סנדרה התעכבה ולא הגיעה והגשם התחזק, רוחות קרות הקפיאו אותי והייתי רטובה.
"אם זה לא היה מקום ציבורי היינו יכולות להתגונן בקלות." אמרה סיליה שקפאה לידי.
"את צודקת. אבל בך כבר אף אחד לא יחשוד, כולם יודעים שאת מכשפה. אני עוד צריכה להסתיר את זהותי." אמרתי וסיליה הנהנה.
"אני מצטערת שאיחרתי, קנדל שמיט הגיע ורצה לדבר איתי." סנדרה פתאום הופיעה.
"גם איתך? גם לי הוא קרא. אמרתי לו שהוא לא יכול להוכיח שאני מכשפה." אמרתי.
"אני אמרתי שהוא בטח מתבלבל והלכתי משם." אמרה סנדרה. "מי זו?"
"זאת סיליה, היא מכשפה כמונו והיא רוצה לעזור לנו לרקוח את השיקוי." אמרתי.
"את סיפרת לה הכל?" סנדרה השתגעה.
"לא. היא פשוט באה אלי ואמרה לי 'אני יודעת מה אתן עושות ואני רוצה לעזור'" אמרתי.
"טוב, בואי אלינו הביתה." אמרה סנדרה והתחלנו ללכת בגשם השוטף הביתה.
הגענו הביתה ומיהרנו להיכנס פנימה, נעלתי את הדלת וסנדרה זרקה בולי עץ לאח כדי לחמם את הבית, כיוונתי את הרדיו וחדשות השעה שלוש התחילו להתנגן בכל הבית.
"קנדל שמיט, המנהיג החדש של קנדל פלייס, החליט להודיע על כמה חוקים חדשים. הוא יופיע בכיכר המרכזית בעוד חמש דקות ואנחנו נשדר משם בשידור חי!" הודיעה הקריינית.
"בואו, חייבים לראות מה הוא יודיע הפעם." אמרתי והבטתי מהחלון, הגשם נפסק והשדות נצצו בטיפות הגשם שנותרו על הגבעולים, השמש הפציעה בין העננים ומיד נעלמה.
"טוב, קדימה תתלבשו. את יכולה להשאיר הכל כאן אם את רוצה." אמרה סנדרה לסיליה.
"אין לי מה להשאיר. אין לי כלום." היא אמרה ופרסה את ידיה לצדדים.
יצאנו מהבית ומיהרנו לכיכר המרכזית, השדות היו מלאים בבוץ וכל הזמן טבענו בו, בסופו של דבר עלינו על השביל הסלול ונכנסנו לשדרות קנדל, השלט שהודיע על שדרות פוקס לשעבר נקטע ממקומו ונשבר לחלוטין.
הגענו במהירות לכיכר המרכזית וחיכינו עם שאר ההמון שלא התעצל לצאת מהבית כדי לשמוע הכל.
"שלום לכולם! אני קנדל שמיט ואני רוצה להודיע על מה דברים חדשים!" קנדל הופיע לפתע.
"אני רוצה להודיע לכולם שמעכשיו בנות לא ילמדו בבית הספר כדרכו של העולם, אבל במקום לשבת בבית ולעשות דברים לא מועילים הן יצאו לעבוד בשדות, יש לנו המון שדות וצריך לעבד אותם, בעוד הבנים ירכשו השכלה הבנות והנשים יטפלו ביבול שלנו!" הוא הודיע וקריאות בוז מכל הנשים נשמעו מיד.
"אתה מגעיל! נשים לא צריכות לעבוד! הן צריכות ללמוד בדיוק כמו הגברים!" צעקה אישה אחת.
"את טוענת שנשים צריכות לשבת בבית כל היום ולא לעשות שום דבר? או אולי לעשות דברים של מכשפות! את מכשפה שזוממת להדיח אותי משלטוני!" צעק קנדל ומיד האישה הועלתה על הבמה וראשה התעופף כעבור שנייה אל על.
"לא יהיה מקום למכשפות בעיירתנו! ובתור הצעות רבות, עד חיסול כל המכשפות משטח המקום נחזיר את שם העיירה שלנו לשמה המקורי, סיילם." הודיע קנדל והקהל הריע.
"סנדרה אנחנו נמות!" אמרתי אבל סנדרה הזדקפה ואמרה: "נחזור הביתה. עלינו לעבוד כמה שיותר מהר, בימים לא נוכל עוד לעבוד כי נאלץ לעבד את השדות, נותרים לנו רק הלילות. אל תדאגו, אנחנו נצליח."