המכשפות מפוקס פלייס פרק שלוש עשרה. הקדשה פרטית למעודדת!

אחר הצהריים קפצתי מהמיטה בשמחה, לא חשבתי אפילו להחליף בגדים ורצתי לחדר של ניר במהירות כדי להעיר אותו ולצאת כבר לסיור שהוא הבטיח לי.
איך שהתקרבתי לחדר שלו הרגשתי פרפרים בבטן, הסמקתי כשדפקתי בדלת.
אלוהים, ייתכן שאני מאוהבת?
אבל לא ידעתי איך מרגישים אהבה, לא ידעתי מה הרגש המשונה הזה אומר, מעולם לא התאהבתי במישהו וידעתי בפירוש שאף אחד מעולם לא התאהב בי, הילדה המוזרה של בית הספר.
"היי, מה קרה?" ניר פתח לי את הדלת במבט מעורפל ושיער מבולגן.
"היי, אמרת שתעשה לנו סיור, ואני להוטה כבר לצאת." אמרתי והסמקתי עוד יותר.
"טוב, תני לי להתארגן ותתארגני בעצמך, את הרי לא מתכוונת לצאת ככה החוצה נכון?" הוא שאל אותי ואני הצצתי המראה שבחדר שלו ומיהרתי להעביר יד בשיערי הנפוח והמבולגן.
"מצטערת, אני יעיר את כולם ואתארגן?" שאלתי אותו והוא הנהן, מיהרתי לחדרים של סנדרה וסיליה, והערתי אותן גם, הן מיהרו להתארגן ואני סירקתי את השיער והייתי מוכנה תוך חמש דקות.
"טוב, כולם כאן?" ניר הגיע אחרי לא הרבה זמן וכולנו הנהנו, סיליה הצטרפה במהירות וניר יצא מהדלת בצעד של חייל כשכולנו אחריו, צוחקות.
"אז זה כל השכונה שלנו, אם אפשר לקרוא לה ככה. גרים כאן בקושי שלושים משפחות, ועוד כמה זקנים, אין לנו בית ספר, אני לא הייתי יודע מה זה אם לא אחותי." הוא אמר והשתתק.
"איפה אחותך? לא ראיתי שום אחות כאן." אמרה סנדרה והוא הביט אל ההרים ואמר: "אחותי מאוד רצתה לחקור את העולם שממנו מגיעות המכשפות, היא פתחה את השער שלושה פעמים אבל בפעם השלישית היא נלכדה בשער וכך גילו אותה, היא הוצאה להורג ולא חזרה עוד."
"אני מצטערת כל כך בשבילך, גם אמא שלנו הוצאה להורג, אבל אנחנו ראינו את זה וזה הרבה יותר גרוע, תאמין לי." ניסיתי לעודד אותו הוא חייך.
"את צודקת! חצי הכוס המלאה! בואי נמשיך את הסיור!" הוא אמר ברוח מחודשת והראה לנו את ההרים, הוא הבטיח לנו שאם נשאר מספיק זמן, מחר הוא מתכוון לצאת לטפס על ההרים עם חבר טוב שלו ובדוק אם הזקן המתבודד שחי שם הוא אמיתי והבטיח לקחת אותנו איתו.
"בשביל הצעה כזו, בוודאי שנשאר!" אמרתי והמשכנו בסיור, רק לקראת הערב חזרנו הביתה ואכלנו, כשנשכבתי לישון הרגשתי ממש טוב, כמו בבית.