המכשפות מפוקס פלייס פרק שלישי.

"את בסדר רובין?" שמעתי את קולה של סנדרה.
"לא ממש. אני מרגישה נורא מאז שקנדל הזה עלה לשלטון, רק לשמוע את הקול שלו ברדיו כל יום עושה לי בחילה וקר לי נורא." אמרתי והתכסתי יותר בשמיכה.
"אלוהים, רובין את רותחת! אני חושבת שאת חולה." אמרה סנדרה.
"אבל אני חייבת ללכת לבית ספר כדי למשוך תשומת לב." אמרתי ונאנחתי.
"בדיוק. אני מצטערת מאוד. אחרי בית הספר נמשיך את השיקוי?" היא שאלה.
"ברור. אני כבר מתה לעוף מכאן." אמרתי וסנדרה חייכה ואמרה: "יופי, אז קומי ותתלבשי."
"קמה." אמרתי וקמתי, הלכתי לחדר ולבשתי את תלבושת בית הספר האחידה והמשעממת ומיהרתי לקרוא לסנדרה לצאת.
"אנחנו נאחר. ואז נמשוך תשומת לב." אמרתי לה כדי שתזדרז והיא מיהרה לצאת איתי מהבית.
"אני שונאת את הקטע המטופש הזה של תשומת הלב." לחשתי לה.
"אל תדאגי, כשנעבור בשער שהשיקוי יצור לא נצטרך להעמיד יותר פנים לעולם." היא אמרה ונכנסנו לבית הספר ביחד, אנשים הביטו בנו ואני חייכתי לכולם עד שהגענו לכיתה שלנו.
"את זוכרת? לא למשוך תשומת לב, לא לאחר אחרי בית ספר. הבנת?" שאלה סנדרה.
"הבנתי. ממילא אף אחד לא מסתכל עלי כאן." אמרתי וחיבקתי אותה. "אני אוהבת אותך." אמרתי.
"גם אני אותך, עכשיו לכי אחותי, יש לך משימה." היא אמרה ונכנסה לכיתה שלה ואני מיהרתי לכיתה שלי.
"היי, הבת של המכשפה הגיעה!" צעק לורן, הוא הילד הכי מגעיל בכל בית הספר והוא שונא מכשפות ואני כנראה עליתי אתמול על הרדאר שלו.
"תהיה בשקט לורן. העיקר שהטומאה הזאת הסתלקה מהעולם." אמרתי והשתדלתי לא להקיא.
"אז את אומרת שאת לא מכשפה?" הוא שאל אותי.
"אני לא מכשפה, תודה לאל. עכשיו עזוב אותי." אמרתי והתיישבתי בקצה הכיתה אבל הוא לא הרפה.
"אני לא מאמין לך. אני יודע שאת מכשפה בדיוק כמו החדשה הזאת, ואני יעזור לקנדל להוכיח את זה." הוא אמר והלך כשהוא ממלמל משהו על מכשפות.
"איזו חדשה?" צעקתי לכיוונו אבל הוא כבר הלך.
"אני החדשה. שמי סיליה, נעים להכיר." ילדה עם שיער כמו שלג ועיניים כחולות כמו ים, היא הייתה לבנה לחלוטין וידעתי שהיא מכשפה עוד לפני שאמרה דבר מה נוסף, אבל מכשפה ששני הוריה מכשפים, לא כמוני.
"את מכשפה. שני ההורים שלך היו מכשפים." אמרתי לה בשקט.
"נכון, ואצלך רק אמא שלך הייתה מכשפה. אני רואה שיש לך רק פסים לבנים." היא אמרה.
"נכון מאוד. נעים להכיר אותך גם." אמרתי והיא חייכה.
"אני יודעת מה אתן מכינות עם אחותך. אני רוצה להצטרף." היא אמרה.
"אני אאלץ לשאול את אחותי אחרי הלימודים, תבואי איתי אחרי בית ספר?" שאלתי אותה.
"כמובן, אפשר לשבת לידך?" היא שאלה ואני חייכתי אבל אמרתי: "אני חוששת שאולי כדי שנשמור מרחק, אני בקושי יצאתי מהחשדות לגבי הזהות שלי, אנשים עוד חושדים בי. אני לא יכולה להסתכן."
"אין בעיה." היא אמרה וחזרה למקומה, המורה נכנסה והשיעור התחיל.
לא התרכזתי בשיעור, חשבתי רק על אחותי והשיקוי והבחילה השתלטה עלי שוב, בסוף השיעור יכולתי להחליט בפירוש: זה השיעור האי נורא שאי פעם עברתי, ונותרו לי עוד חמישה כאלה עד שאוכל ללכת הביתה.