המכשפות מפוקס פלייס פרק שש עשרה.

"אלוהים, ניר, רובין, מה קרה לכם?" התעוררתי לקולה של אמנדה, הרמתי את ראשי ונזכרתי במה שקרה אתמול ושוב התחלתי לבכות.
"היינו בהרים, הזקן המשוגע תקף אותנו. הוא הרג את אד." אמר ניר בעצב אבל לא בכה.
"זה היה כל כך נורא! הוא הרג מולנו שועל קטן ומסכן! הוא קרע אותו לשניים ופשוט מצץ כל טיפת דם שלו במהירות כל כך גדולה עד שהדם אפילו לא הספיק לטפטף למטה!" אמרתי והתפרקתי על סנדרה.
"הוא וודאי מחפש אתכם עכשיו, בואו, היכנסו פנימה." אמרה אמנדה ונכנסנו, ניר השכיב אותי על הספה וכיסה אותי, אמנדה הביאה לי שוקו חם ואז כולם הלכו לישון ורק ניר נותר לשבת לידי.
"את בהלם ממה שקרה." הוא אמר לי ואני לא הצלחתי להגיב.
"זה בסדר, גם אני לא מרגיש הרבה יותר טוב, אבל אני מנסה להסתיר את הרגשות שלי, אם תתפרקי כל כך מהר בכל פעם שמשהו קורה יחשבו שאת חלשה." אמר ניר ואני הצלחתי להנהן.
"אבל זה היה כל כך נורא. אני לא חושבת שאי פעם אוכל לשכוח את זה." אמרתי בעצב והתרוממתי.
"אבל זה לא העניין, את מראה יותר מדי את הרגשות שלך, וזו חולשה." אמר ניר ואני לא הבנתי אותו.
"אז אתה אומר שאני חלשה אם אני עצובה? או בהלם?" שאלתי בכעס.
"לא, אני אומר שאת מראה חולשה לאנשים אם את מראה את כל הרגשות שלך. פשוט תנסי לפעמים לא להיות כזאת שקופה, זה כל מה שאני אומר." הוא אמר והשפריץ משהו לתוך הפה שלו.
"מה זה?" שאלתי אותו.
"זה חומר ממש טעים, רוצה קצת?" הוא שאל אותי ואני הנהנתי,ו הוא השפריץ לי לתוך הפה מחומר הזה.
היה לזה טעם של ענבים, ואולי טיפה תות, זה היה טעם ממש מוזר אבל טעים מאוד.
"אוהבת?" הוא שאל ואני הנהנתי.
"ואת יודעת למה עוד החומר הזה משמש?" הוא שאל ואני הנדתי בראשי.
"לריח טוב מהפה בזמן נשיקה." הוא אמר וקפץ עלי בנשיקה סוערת, והפעם זה היה הרבה יותר טוב מאשר על ההר, לא היה לו את הריח המוזר של הפסטרמה אלא דווקא ריח טוב, ריח של ענבים ותות.
נצמדנו אחד לשני, השוקו נפל על הרצפה אבל אפילו לא שמתי לב, הסמקתי יותר ויותר כל עוד הנשיקה נמשכה וכשהוא התנתק ממני והלך לנקות את שאריות הכוס הבנתי: אני באמת אוהבת אותו.