המסע של ג'ני- הקדמה
"קוראים לי ג'ני. אני בת 16. גדלתי בבית יתומים. אני אוהבת לצייר, לשמוע מוזיקה, לטייל בטבע-"
"תוכלי לספר לי קצת על בית הספר?" קטעה אותה המראיינת.
"אממ.. בסדר" ענתה ג'ני בנימה של שאלה.
"למשל, איזה מקצועות את לומדת? איך הציונים שלך?"
"כן" היא התעשתה "אני לומדת בהרחבה ספרות ומתמטיקה. הציונים שלי די טובים".
"ולגבי חברים, ספרי לי עליהם קצת".
ג'ני שקלה את מילותיה בהיסוס.
"ג'ני?"
"אני לא ממש מתחברת לבני נוער בגילי" היא ענתה והוסיפה "זאת אומרת, יש לי חברות אבל הן לא ממש קרובות אליי".
"אני מבינה, ולמה את רוצה לקבל את המלגה?"
על התשובה הזו היא חשבה מראש "אני רוצה שתהיה לי הזדמנות להתחיל מחדש, להשקיע ולהראות באמת מה אני יכולה".
"טוב מאד, תודה רבה ג'ני. נהיה איתך בקשר".
"תודה".
תגובות (2)
טוב, הגיע הזמן לחזור לתגובות.
דיסקליימר קצר: אני עצלנית מכדי להיכנס לבדוק סיפורים אחרים שלך לפני כתיבת התגובה [אחריה כנראה שאכנס היי] אז דעתי על הכתיבה שלך מתמקדת בפרק הזה בלבד.
אני אוהבת את זה. די הבנתי את מה שאני חושבת שאני אמורה להבין על ג'ני, הבנתי מה הסיטואציה, והאמת שאני מאוד מסוקרנת. אהבתי איך שהדמות הציגה את עצמה ועכשיו ממש מעניין אותי מה איתה.
עכשיו מגיעות הערות שיפור, שאת מוזמנת להשתמש בהן או לא- לשיקול דעתך, רק הדעות הלא-מקצועיות-בעליל שלי.
הייתי רוצה קצת יותר תיאורים.
אני מבינה שאולי זו היתה בחירה מושכלת והעדפת לתת לקורא להבין בעצמו מהסיטואציה, אבל להרבה הם פשוט יתעופפו בראש, רק קולות שאני אפילו לא בטוחה מה הטון שלהם. בראש שלי ראיתי את ג'יני וויזלי מהארי פוטר [אל תשאלי] יושבת בחלל לבן וריק לחלוטין עם איזו אישה שנראית כמו משהו שראיתי בתוכנית מצויירת שאני לא זוכרת כבר. כרגע ברור לי איפה הן, כנראה באיזה חדר מנהלת או יועצת או משהו, אבל מה אני אמורה להרגיש?
איך אני מכירה את ג'ני? היא "מתנצלת" כזו שאין לה חברות? היא מובכת שאין לה? היא פולטת את זה כדי לא לשקר? היא נשמעת מרירה ובודדה וכועסת על העולם? אינטונציה ושפת גוף הן 99% מהתקשורת האנושית. עם כמה שאני שונאת לומר את זה, הן די נחוצות ומכאן שתיאורים, אפילו מנימליסטיים, הם די נחוצים. אם כתובה סתם המילה "שלום" את לא בטוחה מה קורה, אבל אם כתוב שהקול היה חם ונעים את מניחה שהסיטואציה נעימה לדמות ואם השלום היה בקול קר ונשמע כאילו הדמות יורקת את המילה מפיה זו כנראה סיטואציה שלילית יותר.
בנוסף, יש כל כך הרבה דברים נפלאות לתאר שתיקה בצורה שתעביר בקורא את מה שהדמות מרגישה! ובסופו של דבר, בשביל זה אנשים קוראים, כדי להתחבר לדמות ולהרגיש מה שהיא מרגישה.
בכל אופן, את יכולה לקחת את העצות האלו או שלא, מה שתרצי. אני אשמח לקרוא המשך, נשמע שהרעיון ממש מקסים וכמו שאמרתי בהתחלה, ההצגה של ג'ני את עצמה עשתה לי רצון להמשיך. נקווה שלא אפספס כשיעלה עוד משהו
תודה רבה על התגובה! לגבי התיאורים- באמת כל אחד יחשוב על זה בצורה אחרת, אבל אני מסכימה שעדיין צריך קצת יותר להבהיר מה קורה שם, אני אתקן.
כתבתי את השיחה בצורה כזו כי המטרה שלי הייתה יותר להציג את ג'ני, היא הציגה את עצמה בפני המראיינת וגם הראיון נותן סוג של רמז לגבי מה שיהיה בהמשך.