הנוער של היום פרק 22 ואחרון! (חלק א')

נקודת המבט של רוי:
היום המסיבה… הרגשתי כאילו היום אני אחוסל על ידי אמילי כשהיא תראה אותי ואת נופר.
"לכל התלמידים! המסיבה תתקיים היום בערב בשעה שש עד שמונה וחצי…" אמר יצחק במגפון.
הייתי בקפיטריה שם היו שאר התלמידים שהתבאסו שהמסיבה לא עד מאוחר.
"רוי" קראה לי נופר.
"מה?" שאלתי.
"אז, תבוא אליי לחדר בשש?" היא שאלה.
"כן" אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"אמילי יודעת?" היא שאלה אותי.
"לא יודע, מה זה משנה?" שאלתי והתקרבתי לשולחן.
"סתם" נופר אמרה והלכה.

נקודת המבט של נועם:
ישבנו אני, נופר, אמילי ושלי בשולחן בקפיטריה.
"אז אתן באות בשמלות?" שאלה שלי.
"זה לא נשף, זו מסיבה" אמרה נופר.
"אותו דבר" אמרה שלי.
"עם מי את הולכת?" שאלה אמילי את נופר.
"לאן?" היא שאלה כאילו לא הייתה קשורה לכל השיחה.
"למסיבה" אמרה אמילי.
"אה… אוי!" אמרה נופר ושפכה בכוונה את הרוטב שהיה על השולחן כדי להעביר נושא.
"לא נורא, גם ככה אף אחת לא באמת אוהבת את הרוטב הזה" אמילי אמרה.
"אז, עם מי את הולכת?" היא חזרה לאותו נושא עם נופר.
"מה זה משנה?" נופר שאלה.
"אני הולכת עם דן" השוויצה שלי.
חשבתי שהיא רוצה שנחזור להיות חברות… כנראה שזה לא יקרה.
היא הסתכלה עליי כאילו רק עכשיו נזכרה שנלחמנו על אותו בן ולבסוף הוא בחר בה.
"סליחה" היא אמרה וגילגלתי עיניים.
"אז אתן הולכות ביחד?" שאלה נופר אותי ואת אמילי.
"מה זה משנה?" השיבה אמילי.

נקודת המבט של רוי:
אחרי ארוחת הבוקר, הייתי חייב לדבר עם נופר.
"קרה משהו?" היא שאלה.
"כן" השבתי.
"למה באת לפה?" שאלתי אותה.
"מה?" היא שאלה.
"למה באת לפה?" חזרתי על אותה שאלה.
"כי לא היה לי איפה להיות" היא אמרה.
"תודי שאת משקרת, באת לפה כי אהבת אותי, כדי שאני אחזור לאהוב אותך וניהיה ביחד, נכון?" תקפתי אותה.
היא הסמיקה והבנתי שזה נכון.
"מה יש לך?" היא שאלה.
"אם אתה רוצה, אני אעזוב" היא אמרה.
"לא ענית לי" אמרתי.
"ממש לא" היא הכחישה כמו תמיד.
"תפסיקי להכחיש נופר, את אוהבת אותי, תמיד אהבת אותי…" אמרתי.
"כן! נכון! אהבתי אותך ואני אוהבת אותך ואני לא שולטת בזה!" היא צעקה.
"רוי, אני גרה ליד הפנימייה, שיקרתי לך כי אני אוהבת אותך, אני לא יכולה בלעדייך" היא אמרה.
"אבל… הבנתי שאתה אוהב את אמילי ושאמילי אוהבת אותך" היא המשיכה לומר.
"אני מבולבל, אני כבר לא יודע מה אני צריך לעשות" אמרתי.
"גם אני" היא אמרה וחייכה חיוך קטן.
"אתה עדיין רוצה שנלך ביחד?" היא שאלה.
"כן" אמרתי.

נקודת המבט של נועם:
השעה הייתה חמישה לשש.
אמילי ואני עדיין היינו בחדר ולא התחלנו להתארגן בכלל.
"טוב, תתחילי להתארגן" אמרתי לה.
"למה לי? הוא לא יסתכל עליי אפילו" היא אמרה.
"בטח שכן, את תראי, אנחנו נתאפר ונתלבש מהמם והם יקנאו" אמרתי וצחקנו שתינו.
שלי ונופר נכנסו לחדר.
"מי יקנא?" שאלה שלי.
"רוי" אמרתי.
"לא אמרת 'הם'?" היא שאלה.
"התכוונתי להוא" אמרתי.
"טוב אני הלכתי" אמרה נופר ויצאה מהחדר.
"טוב בואי!" אמרתי לאמילי, התארגנו ותוך שתי שניות, כבר היינו בדרך לאולם.
כשהגענו לאולם ראינו שרוי עוד לא הגיע וגם נופר, אבל שלי ודן היו שם.

נקודת המבט של דן:
ראיתי את נועם.
חשבתי שהיא תשנא אותי שבאתי עם שלי.
אבל אנחנו כמו אחים, אז מצד שני זה היה די בסדר.
"התלבשת יפה" אמרתי לשלי.
"תודה" היא חייכה.
חיכיתי לרוי. רציתי לדעת אם הוא יבוא עם נופר או לא.
רוי הגיע ונופר לא הייתה איתו.