הנוער של היום פרק 13

נקודת המבט של נועם:
"המנצחת היא נועם" מלי אמרה ולא האמנתי.
כולם הסתכלו עליי, חייכתי חיוך מאוזן לאוזן.
"וואו" אמרתי שמחה.
"התחרות הסתיימה, אתם יכולים ללכת מלבד נועם" אמרה מלי, ניגשתי אליה.
"כל הכבוד" היא אמרה לי.
"תודה" אמרתי.
"אז, תבואי היום לפה ב-4 בצהריים ונתחיל לעצב את החדר, את יכולה להביא איתך מישהו, כי את הולכת לצבוע את הקירות" היא אמרה.
"אוקיי" אמרתי.
"היא נתנה לי שרשרת מדליית זהב.
חייכתי והלכתי.
"היי" אמר דן כשראה אותי.
"ניצחת?!" הוא הופתע כשראה את המדלייה עליי.
"כן" שמחתי גם אני.
"עוד מעט אני אתחיל לעצב חדר אומנות שלם!" אמרתי.
"איתך" הוספתי.
"מה?" הוא שאל
"מלי אמרה שאני יכולה להביא מישהו וזה יהיה אתה" אמרתי.
"אני לא יודע לעצב" הוא אמר.
"אנחנו נצבע את החדר, לא נעצב" אמרתי.
"אוקיי" הוא הסכים.
הלכתי לחדר.
"היי" אמרתי כשראיתי את אמילי ושלי.
"זכית?!" צרחה אמילי.
"כן!" אמרתי.
"אני צריכה לעצב חדר אומנות שלם!" השווצתי שוב.
"ואני יכולה להביא איתי מישהו" אמרתי.
"אפשר לבוא איתך?" שאלה שלי.
"ממש לא, אני הולכת עם דן" אמרתי.
"את מעדיפה את דן מאשר את החברות שלך?" שאלה אמילי.
"אבל תבינו אותי, יש לי הזדמנות להיות עם דן לבד".
"למה אתם צריכים להיות לבד?" שאלה שלי.
"כדי שאני אגרום לו להתאהב בי, הוא מאוהב בך זוכרת? איזה מזל שאת לא אוהבת אותו" אמרתי וחייכתי.
"ואם כן?" שאלה שלי.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"אם אני מחבבת אותו?" שלי שאלה.
"אבל את לא, נכון?" שאלה אמילי.
"אולי" שלי אמרה.
"את אוהבת את דן?!" צרחתי.
"אני מצטערת…" שלי התחילה לומר.
"אני לא מאמינה! את בוגדת! אל תדברי איתי יותר לעולם!" צרחתי ויצאתי מהחדר.

נקודת המבט של אמילי:
"זו בעיה" אמרתי לשלי.
"אני יודעת אבל מה אני יכולה לעשות?" היא שאלה.
"תנסי לשכוח ממנו או שתלחמי עליו" הצעתי ויצאתי מהחדר עם השאלון ביד.
הגעתי לחדר הבנים.
"היי" אמרתי.
"היי וביי" אמר רוי ועמד לצאת מהחדר.
"לאן אתה הולך?" שאלתי.
"למועדון, יש תוכנית שאני רוצה לראות עם חברים" הוא אמר.
"אבל, מה עם השאלון?" שאלתי.
"אחר כך" הוא אמר ונשק לי במצח.
"רוי, אתה לא הולך לפני שאנחנו עושים את השאלון הזה" אמרתי.
"מה?" הוא שאל.
"נו בבקשה!" התחננתי.
"טוב, בסדר" הוא הסכים.
התיישבנו על המיטה.
"מהו האוכל הכי אהוב עליך?" שאלתי.
"סטייק" הוא אמר.
"סטייק?! אני אוהבת ספגטי" אמרתי.
"כל אחד והטעם שלו" הוא אמר וקם.
"עכשיו, אני יכול ללכת?" הוא שאל.
"לא, זאת רק השאלה הראשונה" אמרתי.
"מהו טעם הגלידה הכי אהוב עליך?" שאלתי.
"שוקולד" הוא השיב.
"בננה" אמרתי.
"טוב, אני הולך" הוא אמר.
"לא, למה?" שאלתי.
"אני לא הולך לפספס את התוכנית הזאת בגלל שאלון מטומטם" הוא התעצבן והלך.

נקודת המבט של נועם:
הגעתי לחדר אומנות וראיתי את מלי.
"היי" היא אמרה לי.
"היי" אמרתי.
"אז באיזה צבע חשבת לצבוע את החדר?" היא שאלה.
"צהוב בהיר" אמרתי.
"יש את הצהוב-בננה הזה" אמרה מלי והראתה לי דף בצבע צהוב בהיר ועדין.
"כן" אישרתי.
"מצויין, אני כבר מזמינה חבילה, את רוצה לצבוע?" היא שאלה.
"כן וחבר שלי גם, הוא יבוא עוד מעט" אמרתי.
"חבר? או חבר-חבר?" שאלה מלי.
"חבר" אמרתי וחייכנו שתינו.
"טוב אז, אני אזמין את החבילה והיא תגיע בעוד כמה דקות" היא אמרה ובדיוק דן הגיע.
"היי" אמרתי וחיבקתי אותו.
"היי" הוא אמר.
"אתה מוכן להתלכלך?" שאלתי.
"כן" הוא אמר.
החבילה של הצבע הגיעה ואני ודן התחלנו לצבוע.
"צבע יפה בחרת, יש לך טעם טוב בצבעים" הוא החמיא לי.
"תודה" אמרתי.
אחרי כמה דקות של שתיקה, התקרבתי אליו, צבעתי אותו באף וחייכתי.
"לא היית צריכה לעשות את זה" הוא אמר בחיוך מרושע והתקרב אליי.
"לא לא לא!" התחלתי לומר והוא התחיל לצבוע אותי בכל מקום וגם אני אותו.
רדפנו אחד אחרי השני עם הצבע שעף לכל מקום.
השתוללנו עד שנפלתי על דן.
שנינו היינו על הרצפה, יותר נכון, אני הייתי עליו. הרגשתי הכי כיף בעולם.
"אאוץ'" הוא אמר.
"סליחה" אמרתי וחייכתי.
התקרבתי אליו ו…