הנוער של היום פרק 14

נקודת המבט של נועם:
התקרבתי אל דן, רציתי לנשק אותו, מישהו נכנס לחדר.
זו הייתה שלי.
"מה אתם עושים?" היא שאלה.
"שלי!" הופתע דן.
שנינו קמנו מהרצפה.
"נועם נפלה עליי" הוא הסביר.
"מה את עושה פה?" שאלתי את שלי.
"מלי קראה לי, אני גם אצבע אתכם" היא אמרה.
"אין צורך, אנחנו מסתדרים" אמרתי.
"לא ממש, זה דווקא רעיון טוב שתעזרי לנו" אמר דן.
"אולי תלכי להרוס למישהי אחרת?" שאלתי בחוסר איפוק.
"מה?" היא שאלה.
"טוב, לכי תצבעי בקצה השני של החדר" אמרתי.
"למה לא אתכם?" היא שאלה.
"ככה" אמרתי.
התעצבנתי שהיא אתנו. היא בטח זוממת עליי עוד דברים.
"רבתן?" דן שאל.
"בערך" אמרתי.
"דן, אתה יכול לבוא?" שאלה שלי.
"כן" הוא אמר והלך אליה.
הם עמדו שם ולחשו אחד לשני דברים, לא הצלחתי לשמוע.
הם התחילו לצחקק ואז דן חזר.
"על מה דיברתם?" שאלתי.
"סתם…" הוא אמר.
"בקשר למה שקרה מקודם, לנפילה…" התחלתי לומר.
"זה היה…" המשכתי לומר.
"מצחיק" הוא השלים את דבריי.
"כן" הסכמתי איתו והמשכתי לצבוע.
"אנחנו חברים?" שאלתי.
"כן, למה לא?" הוא שאל.
"סתם" אמרתי.

נקודת המבט של אמילי:
ישבתי בחדר, על המיטה.
רוי נכנס לחדר.
"היי" אמר.
לא התייחסתי אליו.
"קרה משהו?" הוא שאל.
"פגעת בי, זה מה שקרה" אמרתי.
הוא נאנח ושאל: "זה בגלל השאלון?".
"כן" אמרתי.
"לא ידעתי שאתה מעדיף תוכנית על פניי" אמרתי.
"אני מעדיף תוכנית על פניי שאלון" הוא תיקן אותי.
"אמילי, אני לא מאמין בשטויות האלה" הוא אמר.
"אז מה? אתה יכול לעשות זאת בשבילי" אמרתי.
"את שומעת על מה אנחנו רבים? על שאלון מטומטם" הוא אמר.
הוא התקרב אליי ונישק אותי, שכחתי מהשאלון.
חייכתי.
הוא גם חייך.

נקודת המבט של דן:
לרגע אחד חשבתי שאולי נועם מחבבת אותי.
היא חברה טובה שלי, לא יותר מזה.
"תגידי, כדאי לי להזמין את שלי לדייט?" שאלתי את נועם.
היא הסתכלה עליי בפרצוף של 'זה הדבר הכי מטופש ששמעתי'.
"ממש לא" היא אמרה.
"למה?" שאלתי.
"אנחנו בפנימייה, לאיפה כבר תזמין אותה?" היא שאלה.
"לארוחה, או לסרט" השבתי.
"לא נראה לי שהיא תסכים, שמעתי אותה אומרת שהיא חושבת שאתה סנוב" היא אמרה.
"סנוב? את גם חושבת כך?" שאלתי.
"למה נראה לך?! אני חברה שלך לא?" היא שאלה.
הסתכלתי על שלי, היא הייתה יפה כל כך, היא הסתובבה אליי וישר שיניתי את הפרצוף המאוהב.
היא חייכה אליי, מוזר, חשבתי.
היא חושבת שאני סנוב ומחייכת אליי?
היא הורידה את החיוך כשראתה שלא חייכתי בחזרה.

נקודת המבט של רוי:
יצאתי מהחדר של הבנות.
המחשבות התבלבלו לי בתוך הראש, אני אוהב את אמילי? שאלתי את עצמי.
ברור שכן, השבתי בלבי.
מה יש לא לאהוב בה? חוץ מזה שהיא קצת דרמתית.
הלכתי במסדרון, מנסה להבין אם אני מרגיש כלפי אמילי רגשות.
הסתכלתי ישר וראיתי אותה.
לא יכול להיות שזאת היא, עצמתי את עיניי בחוזקה למקרה שאני חולם, פקחתי אותן וראיתי אותה… זאת היא.