הנוער של היום פרק 16

נקודת המבט של דן:
לא האמנתי שזה מה שקרה כרגע.
שנועם נישקה אותי… אז, היא כן חיבבה אותי, אמרתי לעצמי.
"אבל, אני גם אוהבת אותך" אמרה שלי.
שלי, זאת שאני מאוהב בה, מאוהבת בי גם.
"שתיכן אוהבות אותי?" הופתעתי.
"כן" אמרה נועם.
"שלי, חשבתי שקראת לי סנוב" אמרתי לשלי לא מבין.
"סנוב?! למה שאני אקרא לך ככה?" שאלה שלי.
"נועם אמרה לי" אמרתי ואז הבנתי מה קורה.
"את אמרת לו שקראתי לו סנוב?!" שלי התעצבנה.
"יכול להיות" אמרה נועם.
"למה שיקרת?" שאלתי אותה.
"כעסתי על שלי, סליחה…" אמרה נועם.
"בגלל זה שיקרת?" שאלה שלי.
"בגלל שאני אוהבת את דן?" היא שאלה.
"כן" אמרה נועם.
שתיהן הסתכלו עליי, מחכות לתשובה.
"נועם… אני מצטער, אבל אני אוהב את שלי" אמרתי.
"אני מבינה" היא אמרה ויצאה.
"נועם…" קראה לה שלי.
אני ושלי נשארנו בחדר, לא ידענו מה אנחנו הולכים לעשות כרגע.
שלי יצאה מהחדר בעקבות נועם ואני יצאתי אחריה.

נקודת המבט של נועם:
הרגשתי רע…
לא רציתי לדבר עם אף אחד. רציתי לברוח מהפנימייה… למה הייתי צריכה להגיע לכאן? למה הייתי צריכה להתאהב בו?
בכיתי כמו תינוקת, ללא הפסקה.
הם יהיו עכשיו זוג ומה איתי?
אני אסתכל עליהם בקנאה.
הגעתי לחדר ונשכבתי על המיטה, מרטיבה את הכרית עם הדמעות שיורדות.
לא שמתי לב שאמילי, רוי ועוד נערה שאני לא מכירה היו שם.
"נועם!" קראה אמילי כשראתה אותי בוכה, נבהלתי, אבל עדיין המשכתי לבכות לתוך הכרית.
"מה קרה?" היא שאלה.
"דן…" אמרתי וידעתי שאם היא שמעה את השם הזה ואני בוכה, סימן שקרה משהו לא טוב.
"סיפרת לו איך את מרגישה?" שאלה אמילי.
"כן וגם שלי הייתה שם ו…הוא אמר לי שהוא אוהב אותה" נרגעתי קצת.
הסתכלתי על הנערה שלא הכרתי, היא עמדה ליד רוי.
"את מאוהבת בדן?" שאל רוי.
"כבר לא" אמרתי בעצב.
אמילי הסתכלה עליי, אמרתי לה שהיא יכולה לספר מה קרה.
"דן אמר לה שהוא אוהב את שלי" אמרה אמילי.
"אני מצטער… הוא אמר לי שהוא אוהב אותה" אמר רוי.
"מי זאת?" שאלה הנערה שלא הכרתי את רוי.
"כן… זאת נועם, היא גם גרה פה בחדר. נועם זאת נופר ידידה שלי, היא באה לפה לכמה ימים" הסביר רוי.
הנהנתי.
שלי נכנסה לחדר, הבן אדם האחרון שאני רוצה לראות או לדבר איתו.
"איזה מעצבן הדן הזה!" אמילי אמרה לה.
"הוא יודע שאת לא הולכת להיות איתו, כדי לא לפגוע בנועם והוא…" אמרה אמילי ושלי התפרצה לדבריה.
"זה לא אשמתו" אמרה.
"בטח שזה אשמתו! הוא פגע בנועם" אמרה אמילי.
"אמילי, את לא מבינה כלום!" העצבנה שלי.
"לפחות אני לא בוגדת בחברה שלי!" אמילי כמעט צעקה.
שלי עמדה שם קפואה.
היא יצאה פגועה מהחדר.
"איזו קבלת פנים ארגנתם לי" אמרה נופר.
אמילי נאנחה.
"טוב, אז… תיהנו" אמר רוי, נישק את אמילי בלחי והלך.
"תראו לי את הפנימייה?" שאלה נופר.
"אנחנו לא ממש במצב רוח" אמרתי.
"מאיפה את ורוי מכירים?" אמילי שאלה את נופר.
"היינו זוג בפנימייה אחרת, היינו לגמרי מופרעים, עד שנשלחנו לטיפול וחזרנו להיות נורמליים" אמרה נופר, כאילו סיפרה בדיחה.
אני ואמילי הופתענו, לחשוב שרוי, ילד כל כך נחמד וטוב היה מופרע?!
"את ורוי הייתם זוג?" שאלה אמילי.
"כן, איזה חמוד הוא" אמרה נופר.
"זוכרת שאמרתי מקודם שאני החברה שלו?" שאלה אמילי.
"כן" אמרה נופר.
"טוב מאוד" אמרה אמילי וחייכה חיוך מזוייף.
יצאתי מהחדר, ראיתי את שלי עומדת ליד הדלת.
"היי" אמרתי לה, היא הביטה אליי.
"היי" היא אמרה.
"אז… מה את מחליטה לעשות?" שאלתי.
"מה זאת אמרת?" היא שאלה.
"את מחליטה לוותר על דן והחברות שלנו תוכל להינצל, או להיות איתו?" שאלתי, לא רוצה לשמוע מה התשובה.