הנוער של היום פרק 17

נקודת המבט של שלי:
"אני אוכל להיות חברה של שניכם?" שאלתי.
אני לא מאמינה.
החברה שלי ומישהו שאני כל כך אוהבת, שכשאני רואה אותו, יש לי פרפרים בבטן ואני מסתכלת עליו במבט מאוהב.
אבל… נועם.
"את צריכה לבחור" אמרה נועם.
"לפי איך שזה נראה, את מעדיפה את דן, נכון?" היא שאלה.
"אני אוהבת את שניכם באותה מידה" אמרתי.
"לא משנה" אמרה נועם כעוסה ועמדה ללכת.
"נועם! חכי" אמרתי.
"שלי, את מעדיפה את דן… הבנתי" היא אמרה.
אני לא יכולה לעשות את זה, אני לא יכולה לוותר עליו.
"סליחה" אמרתי.

נקודת המבט של אמילי:
רוי נכנס לחדר.
"היי" הוא אמר.
"היי" אמרתי.
"לקחתי סרט מהספרייה, רוצה לבוא לראות במועדון?" הוא שאל אותי.
"אפשר גם לבוא? משעמם לי" אמרה נופר.
"האמת היא, שזה זמן איכות שלי ושל אמילי" אמר רוי.
"מה עם זמן האיכות של כולנו?" שאלה נופר.
"שיהיה" הסכמתי.
רוי הסתכל עליי במבט של 'אל תעשי את זה'.
ניסיתי לסמן לו שזה בסדר.
הלכנו למועדון.

נקודת המבט של שלי:
אני ונועם היינו בחדר.
לא דיברנו אחת עם השנייה, המחשבות התבלגנו לי בתוך הראש, עד שלא הבנתי את עצמי.
נועם התהלכה בתוך החדר, מכניסה את בגדיה המקופלים לתוך מזוודה.
"למה את אורזת?" שאלתי אותה.
"סוף שבוע, חוזרים הביתה" השיבה בתוקפנות.
"נועם, חשבתי שאמרת שאת מבינה" אמרתי לה.
"זה שאני מבינה, זה לא אומר שאני לא פגועה" היא אמרה.
האמת היא שהבנתי אותה, אם הייתי במקומה, הייתי מתאפקת שלא להכות אותי.
"אנחנו עדיין חברות?" שאלתי.
"מה את חושבת?" היא שאלה אותי והפסיקה להתהלך בכל החדר.
"שלא" השבתי.
"צדקת" היא אמרה.

נקודת המבט של נועם:
התהלכתי בכל החדר, רציתי לצעוק.
דן נכנס לחדר… הרגשתי כאילו כל מה שלא רציתי שיקרה, קרה.
גילגלתי עיניים והלכתי לכיוון הדלת, מנסה להימלט משניהם.
"חכי נועם, אני רוצה לדבר איתך" אמר דן וחסם לי את היציאה.
"אני לא מעוניינת" אמרתי בכעס וניסיתי לצאת מהחדר שוב, אבל דן עצר אותי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"רק לדבר איתך" הוא אמר.
שלי עמדה והתקרבה אלינו.
"הכל בסדר?" שאלה.
"כן, אני רק רוצה לדבר עם נועם" אמר דן.
אני ודן יצאנו החוצה.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"את כועסת עליי?" הוא שאל אותי.
"אני כועסת על שלי, לא עליך" השבתי.
"אפשר לספר לך משהו?" הוא שאל.
"דבר" אמרתי לו.
"אני לא מרגיש בך כחברה… אני מרגיש בך כאחות" הוא אמר וחייך בחיוך המדהים שלו.
הרגשתי שמחה שמציפה אותי.
"אני לא מרגיש ככה עם שלי" הוא אמר.
התחבקנו.
"אז… אנחנו בסדר?" הוא שאל.
"תמיד היינו" אמרתי.
שמחתי, העדפתי להיות אחות מאשר חברה.

נקודת המבט של רוי:
לא כל כך אהבתי את זה שנופר איתי ועם אמילי.
היא בטח תגיד דברים בכוונה, שיעצבנו את אמילי.
אחרי שראינו את הסרט, אמילי אמרה לי: "לא ידעתי שהיית בפנימייה אחרת עם נופר והיית מופרע".
הדבר שהכי הפריע לי בחיים, אמילי יודעת עליו ובטח צוחקת עליי.
לא האמנתי שנופר סיפרה לה על זה.
היא בכוונה עשתה זאת.
"למה סיפרת לה?!" צעקתי על נופר.
"סיפרתי על מה?" היא שאלה מבוהלת.
"על מה שקרה בפנימייה הקודמת" אמרתי.
"סתם…" היא אמרה.
"היית חייבת לספר? למה היית צריכה לבוא בכלל? את סתם הורסת לי את החיים!!" צרחתי מרוב עצבים.
היא הסתכלה עליי פגועה ויצאה בריצה מהמועדון.