הנוער של היום פרק 18

נקודת המבט של רוי:
"למה דיברת אליה ככה?" שאלה אותי אמילי.
"לא התכוונתי!" צעקתי ויצאתי מהמועדון.
התחלתי לחשוב על נופר ועל אמילי ואז על נופר שוב ועוד הפעם על אמילי.
התעצבנתי ויצאתי לחצר.
ישבתי על הדשא הירוק.
אחרי כמה דקות בא דן והתיישב לידי.
"עוד הפעם אמילי?" שאל.
"גם נופר" אמרתי וסיפרתי לו כל מה שקרה.
"אני עדיין לא מאמין שהשארת אותה כאן" הוא אמר.
"גם אתה עכשיו?! לא היה לה איפה לגור" הסברתי והופתעתי שאני רב עם כולם.
"רוי, תקשיב לי שנייה" הוא אמר.
"אני מקשיב" אמרתי.
"שנאת את נופר, אמרת שהיא הרסה לך את החיים ושטוב לך יותר בלעדיה" הוא התחיל לומר.
"ו…?" לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"נתת לה להישאר, למה? אולי כי אתה עדיין מרגיש כלפיה רגשות?" הוא שאל.
זה הצחיק אותי מרוב שזה לא נכון…
"מה פתאום?!" אמרתי.
"טוב, בכל מקרה פגעת בה, תתנצל בפניה, אלא אם אתה רוצה שהיא באמת תעזוב" הוא אמר.
שתקתי והלכתי.

נקודת המבט של שלי:
"אז על מה דיברתם?" שאלתי את נועם.
"לא עניינך" היא אמרה לי.
"למה את כזו מגעילה?" שאלתי אותה.
"היחידה שמגעילה פה, זו את" היא אמרה.
הייתי עצובה.
פתאום, כבר לא רציתי להיות עם דן, לאהוב אותו…
"את שונאת אותי, נכון?" שאלתי, מתחילה לבכות.
"אני לא שונאת אותך, זאת הייתה החלטה שלך" היא אמרה.

נקודת המבט של רוי:
בדרך לחדר הבנות, ראיתי את נופר ליד חדר המנהל.
"היי" אמרתי, מנסה לחייך.
כשהיא ראתה אותי, היא קמה מהכיסא עליו ישבה והלכה.
"חכי, נופר!" קראתי לה והיא הסתובבה אליי.
היא שתקה והביטה אליי, ראיתי שהיא פגועה, עינייה הסתכלו עליי בעצב.
הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי היה "סליחה".
היא גילגלה את עינייה כרגיל לה.
"אני עוזבת" היא אמרה.
אני לא יודע למה, לא רציתי שתעזוב, רציתי שהיא תישאר פה, איתי.
"למה?" שאלתי.
לא כל כך כיף לי פה כמו שחשבתי שיהיה, מסתבר שהחברים שלך הם לא כמו החברים שלי, כולל אתה" היא אמרה.
"אני מצטער" אמרתי.
היא נאנחה ואמרה: "רוי, הבנתי שאתה לא רוצה שאהיה פה" היא אמרה.
"אבל אני לא התכוונתי, אני כן רוצה שתישארי פה" אמרתי.
"חוץ מזה שאתה צודק, אני הרסתי לך את החיים, לא הייתי צריכה לבוא לפה" היא אמרה.
יצחק יצא מהמשרד והתקרב אלינו.
"רצית לדבר איתי?" שאל את נופר.
"כן" היא אמרה והלכה לכיוון משרדו של יצחק. תפסתי את ידה.
"אל תלכי" התעקשתי.
"תעזוב אותי" היא ביקשה.
"רוי, תעזוב אותה בבקשה" אמר יצחק.
"נופר, תעשי את זה מהר, כי אני חייב ללכת לפגישה" אמר יצחק.
"אני רציתי לדבר איתך קודם" אמרתי ליצחק כדי לעכב את נופר.
"מה?" היא אמרה לא מבינה.
"מה זה?" שאלתי את יצחק והצבעתי על הדפים שהחזיק בידו.
"הזמנות למסיבת הסיום שתהיה לכם, עוד מעט נגמרת השנה" הוא אמר.
"מסיבת סיום? כמו נשף ריקודים?" שאלה נופר.
"לא ממש, זו מסיבת סיום" הוא אמר.
"אפשר לבוא בזוגות?" שאלתי.
"כן, איך שבא לכם" הוא אמר.
"תלך עם אמילי" הציעה נופר בעצב, אך אני חשבתי אחרת.
"בעצם, אני רוצה לבוא איתך, תבואי איתי?" שאלתי אותה.