הנוער של היום פרק 2

טקס פתיחת הפנימייה כבר עמד להסתיים, חצי מהתלמידים נרדמו והחצי השני המשיך להתרגש.
"טוב, כמה דברים לפני סיום" אמר יצחק.
"הכללים שלנו הם: אין להיות ער אחרי שעת כיבוי האורות והיא בשעה תשע וחצי" כל התלמידים התבאסו והתעצבנו.
"כלל שני הוא: בנים ובנות לא ישנים יחד ובחדר חובה ארבעה אנשים" אחרי עוד כמה כללים,
יצחק סיים ואמר: "עכשיו, אני רוצה לומר כמה דברים אחרונים לסיום והם מאוד חשובים,
הפנימייה היא לנוער כמו שאתם יודעים והיא לשכבות ט', י', י"א וי"ב, יש פה שני בניינים, הלבן הוא של שכבות ט' וי' והצהוב הוא של י"א וי"ב.
ועכשיו אתם מוזמנים לרחבת הדשא, שם הסגנית שולי ואני אצטרף אליה וביחד אנחנו נחלק את המפתחות שלכם לחדרים ואני עכשיו אומר ששובצתם כבר
אוטומטית" קול התלמידים שהתעצבנו נשמע שוב ויצחק הסביר שהשנה הם צריכים להכיר חברים חדשים ולכן שובצו אוטומטית.
מעניין עם מי אני אהיה, חשבה לעצמה שלי. אני מקווה שלא עם איזו סנובית אחת, או יותר גרוע, שתי סנוביות.
"שלי רונן, נועם כהן, אמילי משה ורומי מילר מתבקשות להגיע לקחת את המפתח לחדרן" הקריאה שולי הסגנית.
שלי, נועם, אמילי ורומי באו אל שולי, לקחו את המפתח שלהן והתקדמו לכיוון הבניין הלבן.
הן לא דיברו אחת עם השנייה מילה עד שהגיעו לחדרן.
שלי פתחה את הדלת עם המפתח וארבעתן עמדו והסתכלו על החדר.
"וואו, אז פה אני הולכת לגור שנה שלמה !!" אמרה אמילי מתלהבת.
"חוץ מהסופי שבוע, הולכים הביתה עד סוף השבוע וביום ראשון חוזרים לכאן" הסבירה נועם.
"זה עדיין וואו" אמרה שלי.
"רגע בואו נעשה היכרות" אמרה אמילי.
אחרי שהכירו הבנות אחת את השנייה, הן התחילו לסדר את בגדיהן בארונות.
"ועכשיו הבנים" אמר יצחק.
"רוי לוי, דן פלדמן ואורייה ציון, בואו לקבל את המפתח לחדרכם ובמקרה שלכם אתם רק שלושה" אמר יצחק.
הבנים ניגשו אל יצחק ולקחו את המפתח.
הם פתחו את הדלת ונכנסו לתוך החדר.
"מגניב" אמר רוי.
"כן" הסכים איתו דן.
גם הבנים הכירו ביניהם ואחרי שהתלמידים הסתדרו בחדרים הייתה ארוחת צהריים בקפיטריה.

"בקפיטריה נשב ביחד ?" שאל אורייה.
"סבבה" אמרו דן ורוי.
"יש לי רעיון! בואו נשב ביחד בקפיטריה!" הציעה שלי ושאר הבנות הסכימו חוץ מרומי.
"אני מעדיפה לשבת עם החברות שלי" אמרה רומי ויצאה מהחדר.
"טוב, כנראה היא לא רוצה להשיג חברות חדשות" אמרה שלי.
"אתה בטוח שאתה יודע איפה הקפיטריה ?" שאל אורייה את רוי.
"כן, תאמין לי אני ראיתי אותה ממקודם" אמר רוי.
"אני לא מאמינה שבאמת ציירת מפה" אמרה נועם לאמילי.
"מה את רוצה ? זה רעיון מצויין, זה בדיוק לקח לי שתי דקות להעתיק את זה מהמפה הגדולה שבחצר" אמרה אמילי.
"הנה זה עוד כמה צעדים" אמר רוי.
"עכשיו צריך לפנות ימינה" הסבירה אמילי.
"אוקיי" אמרו אמילי ורוי ביחד ובדיוק שנייה אחרי הגיעו לאותו מקום, שלא נראה כל כך כמו הקפיטריה.
"הגענו" אמרו רוי ואמילי ביחד שנית.
"אהה!" נבהלה שלי כשראתה את הבנים.
"מה אתן עושות פה ?" שאל אורייה.
"מה אתם עושים פה ?" שאלה אמילי.
"אנחנו שאלנו קודם" אמר דן.
"אז תענו גם קודם" אמרה אמילי.
"אנחנו מחפשים את הקפיטריה" ויתר רוי.
"גם אנחנו" אמרה שלי.
"באמת ?" שאלו הבנים.
"כן, אז אתם יודעים לאן ללכת ?" שאלה נועם.
"לא, גם אנחנו הגענו לכאן, אז לא נראה לי שנוכל להגיע היום לקפיטריה".
"או לחדרים… ומה אם נשאר פה לנצח ולא ימצאו אותנו ? ולא יהיה מה לאכול ונצטרך לאכול אחד את השני ?" שאלה אמילי מודאגת.
"אמילי תירגעי, אנחנו נצא מפה" הרגיעה אותה שלי.
"לא היום, זה בטוח" אמר אורייה.
"טוב, מספיק להלחיץ" אמרה נועם.
"ג'ווק!" צעק דן והצביע על רגלה של שלי.
"אאהההאהאהאאההא!!!!!!!" צרחה נועם וקפצה מפחד.
"סתם, תירגעי" אמר דן.
"מאוד בוגר" אמרה נועם כועסת.
בום! נשמע קול מאחורי החבורה, הם הסתובבו ונבהלו.
"מה אתם עושים פה ?" נשמע קול של בן אדם והפעם כל החבורה קפצה.