הנוער של היום פרק 20

נקודת המבט של אמילי:
נכנסתי לחדרי וראיתי את נופר.
"את יודעת מה קורה לרוי?" שאלתי אותה.
"לא" היא אמרה.
"נכון, אתם לא מדברים" נזכרתי.
"השלמנו" היא אמרה.
"נופר, מה עשית לו?" שאלתי אותה.
"סליחה?" היא אמרה.
"למה את חושבת שדווקא אני אעשה לו משהו?" היא שאלה.
"כי את היית חברה שלו והוא לא כזה אוהב אותך" אמרתי.
"את יודעת? הוא באמת מסכן" היא אמרה.
"למה?" שאלתי.
"כי הוא החבר שלך" היא אמרה ויצאה מהחדר.
איזו חוצפנית, חשבתי שהיא יודעת שהוא לא אוהב אותה.
הרגשתי כאילו היא מסתירה משהו.
"נופר, סליחה" אמרתי לה.
היא התקרבה אליי.
"מה את רוצה?" היא שאלה.
"רק לדעת מה עשית לרוי" אמרתי.
נופר נאנחה בכעס ויצאה מהחדר.
למה רוי לא רוצה ללכת איתי? הוא אוהב אותי בכלל? שאלתי את עצמי.
נתקלתי בדן.
"סליחה" אמרנו שנינו ביחד.
"הכל בסדר?" הוא שאל אותי.
"לא" אמרתי.
"מה קרה?" הוא שאל.
"מחר יש מסיבת סיום" אמרתי.
"באמת?" הוא שאל.
"כן" אמרתי לו.
"ואפשר ללכת בזוגות… אבל רוי לא רוצה ללכת איתי" אמרתי.
"למה?" הוא שאל.
"לא יודעת, אני מרגישה שהוא מסתיר משהו ושזה קשור לנופר" אמרתי.
"אמילי, אני בטוח שבהמשך הוא יסכים ללכת איתך" הוא אמר.
"מה בהמשך? המסיבה מחר" אמרתי מודאגת.
"הכל יהיה בסדר" הוא אמר לי והלך. הרגשתי אבודה.
"אתה הולך להזמין את שלי?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל עליי וחייך מבלי לומר דבר והלך.

נקודת המבט של רוי:
הרגשתי בסדר עם זה שאני לא הולך עם אמילי למסיבה.
אבל… איך אני אספר לה את זה?
"היי" אמרה נופר.
"היי" אמרתי לה.
"יש לי שאלה" היא אמרה.
"מה?" שאלתי.
"למה הזמנת אותי ללכת איתך למסיבה ולא את אמילי?" היא שאלה.
האמת היא ששאלתי את עצמי את אותה שאלה.
"את לא רוצה ללכת איתי?" שאלתי אותה.
"כן… אבל, למה אתה רוצה ללכת איתי ולא עם אמילי?" היא שאלה.
"לא יודע, בא לי ללכת איתך את יודעת, כידידים" אמרתי.
"אמרת לה כבר?" היא שאלה.
"לא, היא לא חייבת לדעת" אמרתי ולא האמנתי למה שאני אומר.
מה יש לי? למה לא אכפת לי מאמילי? למה אני עם נופר? למה אני כזה רגוע ולא אכפת לי מכלום?
תקפתי את עצמי עם שאלות.
"הכל בסדר?" היא שאלה.
"כן" השבתי.
שתקנו שנינו. היא התקרבה לנשק אותי, אך עצרתי אותה.
"נופר" אמרתי כדי לעצור אותה.
היא התרחקה.
"זה שאני הולך איתך למסיבה ולא עם אמילי, זה לא אומר שנפרדתי ממנה ושאני אוהב אותך, אני אוהב אותה" אמרתי.
"לא ניסיתי לנשק אותך, נפל לך ריס" היא אמרה וראיתי שהיא מנסה להכחיש.
"אני רציני" אמרתי.
"אם אתה חושב שבאתי לנשק אותך, אז אתה טועה! אני ממש לא אוהבת אותך" היא אמרה בכעס.
"נעלבת?" שאלתי.
"למה שאני אעלב?" היא שאלה.
חייכתי בתוך תוכי, נזכרתי בזה שהיא מכחישה כל הזמן.

נקודת המבט של שלי:
"שמעת שמחר תיהיה מסיבת סיום?" שאלה אותי גלי.
"באמת?" הופתעתי.
שתינו חייכנו.
"היי" אמר לי דן.
"היי" אמרתי.
"ידעת שיש מחר מסיבה?" שאלתי.
"כן" הוא אמר.
"ואפשר גם ללכת בזוגות" הוא אמר.
בבקשה תציע לי לבוא איתך! התחננתי בלבי.
הוא שתק ולא דיבר.

נקודת המבט של דן:
לבי פעם בחוזקה עד שיכולתי ממש לשמוע אותו.
הסתכלתי על שלי ולא אמרתי דבר.
לא ידעתי מה לעשות… להציע לה או לא?