הסאגה על הקוטב הצפוני – 2/12/11

שון התיישב על הברכיים של האיש שחור השיער השמן הלבוש סוודר אדום וכובע אדום לבן עם פונפון אדום. כולם טענו שזהו סנטה.
"שלום חמוד!" טען סנטה. היה לו קול של אדם טוב, נעים הליכות "ובכן, מה איתך? מה אתה רוצה לחג המולד, שון?".
"איך ידעת ששמי שון?" התפלא שון.
סנטה פלט צחוק.
"אני סנטה קלאוס, חמוד, ועכשיו, מה אתה רוצה לחג המולד שלך?" שאל.
"זה גם יום ההולדת שלי" אמר שון וחייך חיוך מרוצה מעצמו.
"אז מגיעות לך שתי מתנות" אמר סנטה.
"אני רוצה רק אחת" אמר שון.
"אוי, אתה ילד כל כך מתוק, מה אתה רוצה?" שאל סנטה.
שון סקר את סביבתו, כאילו רוצה לוודא שאין מאזין. הוא לחש בשקט לסנטה את המשאלה שלו.
סנטה פער עיניים.
דמעה עלתה לו בעין.
"אתה בוכה, מר קלאוס?" שאל שון.
"המשאלה שלך כל כך נגעה לי ללב" אמר סנטה.
הדמעה שלו צנחה ישירות אל הזקן.
"ואתה תביא לי את זה?" שאל שון בקול מלא תקווה.
"אני מקווה" אמר סנטה "אני אנסה".
"תודה רבה לך, מר קלאוס" אמר שון.
"תודה לך, אתה ילד מנומס וילד מדהים" אמר סנטה.
שון חייך אליו חיוך ורץ אל אמא שלו שעמדה בצד וקפץ עליה לחיבוק.
"חמוד שלי" אמרה אמא "מה ביקשת מסנטה?".
"זה סוד" חייך שון לאמא "הולכים הביתה?".
"אנחנו כבר בקניון, בוא נאכל משהו, נקנה מתנה לאחותך הגדולה".
"סנטה לא יביא לה?" שאל שון בשאלה תמימה.
"אבל היא לא באה לכאן" מיהרה אמו לומר לו.
"אז שתבוא, למה היא לא תקבל?, אולי כשאני אני אקבל את המתנה של סנטה, אני אתחלק בה איתה" הציע שון.
"זה רעיון מעולה" אמרה "בוא נאכל איפשהו, אתה רעב? מה אתה רוצה לאכול?".
"אני רוצה לאכול במסעדה הסינית ההיא, את המקלות החומים הטעימים" אמר שון.
אמו שלחה אליו חיוך אחד גדול.
"רק רגע, אני רוצה לומר עוד משהו לסנטה" אמר שון.
"אבל מה עם התור? סנטה צריך ללכת" אמרה אמא.
"זה יקח רק דקה אחת" הבטיח שון "אני ארוץ מהר, אני כבר בן 8, אני אצליח לבד".
…

המשך יבוא…