הסאגה על הקוטב הצפוני – 3/12/11

שון רץ לעבר סנטה. הוא גילה שהתור נעלם וסנטה כבר לא על הכיסא שלו.
הוא ירד למרתף משם שמע קולות ולפתע ראה את הסנטה מדבר עם סנטה אחר.
"ממתי יש שני סנטות?" חשב לעצמו שון. הוא הביט באחד הסנטות, זה שישב על ברכיו וראה כיצד הוא מוריד את הכובע וחושף שיער חום ואיך הוא מתחיל להוריד את הזקן. שון נחרד.
"אתה לא סנטה!" צעק שון על המתחזה שדיבר איתו.
שניהם הסתכלו על שון.
"שון? מתוק?" שאל הסנטה המתחזה.
הסכרים שבעיניים של שון נפרצו והוא רץ משם לעבר אמא שלו, בוכה.
"אמא! זה שקר!" הוא צרח כך שכל הקניון היה יכול לשמוע.
אמו הסתובבה אליו, העיניים שלה היו שבורות.
"אמא!" בכה שון וחיבק אותה.
"מה קרה, חמוד?" שאלה.
"סנטה מזוייף, סנטה קלאוס לא כאן" בכה שון. הפנים שלו האדימו.
"מה זאת אומרת?" שאלה אמו.
"הוא הוריד את כל הבגדים שלו, הוא לא סנטה קלאוס" אמר שון.
"אני אסביר לך משהו" אמרה אמא "בוא קודם נכנס למסעדה, נזמין, ואז אני אסביר".
"לא רוצה!" אמר שון.
דמעות החלו לעלות גם בעיניים של אמו. היא לא הייתה חזקה רגשית. היא התגרשה מבעלה אחרי שנולדו להם שלושה ילדים, אחת כבר מבינה, בת ארבע עשרה. הקטן אפילו לא יודע מה זה אומר. הוא רק בן שלוש. היא אף פעם לא הייתה עם שלושת הילדים, היה לה קשה. היא נשברה מנטלית.
"שון, בבקשה" התחננה.
"לא" הוא אמר וילל.
"תקשיב, סנטה לא יכול להגיע לכאן, אז הוא שולח אנשים שעושים את העבודה שלו, הוא עסוק בלהכין צעצועים" הסבירה אמו.
"אבל רגע, אמא, איך סנטה יודע מה הילדים רוצים?" שאל שון בתמימות.
"הכפילים עושים את העבודה" הסבירה. היא הנהנה והיא הייתה מאוד מרוצה מהעובדה שהצליחה לשקר לו בלי שיבכה. עדיין הוא ילד, מותר לו לדמיין.
"אמא, למה אבא אמר לי שאין סנטה קלאוס?" שאל שון.
"אבא…" התחילה להגיד. היא לא רצתה כל כך להמשיך. זה היה עלול לפגוע.
"מה איתו?" שאל שון.
"אני לא יודעת" נאנחה אמא.
שון הביט בה. הוא זיהה שאמא שלו במצוקה, אבל הוא לא ידע איך לעזור לה. אולי אם הוא יבקש מסנטה קלאוס האמיתי…..