הסיפור על וואן דיירקשן- פרק 5- ליאם

*הכל יהיה רשום בעברית, אבל זה לא שהם מדברים בעברית שם, זה פשוט יותר קל להבין את זה ככה*
"אוקיי, בואו ניקח את החדרים" טל התרגשה ורצה עם המזוודות שלה לקבלה. כולנו אחריה.
"היי, אני טל כהן, הזמנו סוויטה משפחתית לחמישה" אחרי כמה דיבורים עם הקבלה, ואחרי שנועה קבלה את המספר של הפקיד החתיך, עלינו לחדר.
"לא מבזבזת זמן את, אה?" חייכתי לנועה
"יש חודש, הזמן אוזל. טיק טק טיק טק.." היא חייכה ורצה לחדר.
"אוקיי, מוכנות?" היא שאלה
"שלוש, ארבע.. ו.." היא פתחה את החדר. נכנסנו כולנו ברגל ימין ונעמדנו במקום. זה היה אחד המקומות הכי מדהימים שהייתי בהם. המרפסת הענקית המשקיפה לנוף לא ייאמן, המיטות הענקיות, הפלזמות שתקועות בכל מקום. וואו!
"אני בגן עדן?!" רון שאלה אותי
"יש מצב אנחנו חולמות חלום משותף?" שאלתי בקול
"וואו, זה הדבר הכי מהמם שראיתי!" טל צעקה
"טוב מה אנחנו עומדות כמו מטומטמות, בואו נלבש בגדי ים ונסתער על הבריכה אולי?" גילי אמרה וחפשה את הבגד ים אפרסק שלה.
"אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני ונועה הולכות לשופינג, לכבוד ההופעה" רון אמרה
"אני אלך לבריכה, אני לא צריכה להתגנדר" חייכתי וחיפשתי את הבגד ים התכלת שלי.
אז כן, אני, טל וגילי, משתזפות ליד בריכה עם אמריקאים חתיכים, במלון בניו יורק.
"זה מהבחור שם" אחד המלצרים הגיש לטל מילקשייק תות.
"אז ככה זה הולך פה.." גילי אמרה "מזמינים משקאות אחד לשני" היא חייכה וצחקה.
"אם תרצי משהו, את יכולה לקרוא לי" המלצר פנה אליי. היא מקבלת משקה, ואני מלצר.
"אווו.." טל אמרה וצחקה "תגידו, אם הייתי אלרגית לתות? אין לבחור התחשבות כאילו?!" היא צחקה
"אויש תשתי ותשתקי" אמרתי לה.

הגיע הערב, כל אחת התלבשה הכי מושלם שהיא יכולה. לא הבנתי מה כל כך מיוחד. כן, הן מעריצות, אבל זה רק הופעה. אה כן, אנחנו גם נפגוש אותם. אבל הם גם בני אדם, זה לא שהם שונים מאיתנו יותר מדי. אני לבשתי ג'ינס וחולצה של הביטלס. מעריצה.
בהופעה לא השתלבתי יותר מדי, ואז הלכנו למאחורי הקלעים.
"היי!!" רון אמרה בהתרגשות לאחד מהם, שמו ליאם.
"היי" הוא חייך
"אומייגאד אני מעריצה שלכם!" טל אמרה.
"תודה רבה" הארי חייך.
"גם אני!" נועה צרחה ועשתה עיניים לזאין. אויש, מתחילה עם כל אחד.
"אתם ממש טובים!" גילי אמרה ונעמדה ליד ליאם.
"היא גם קשורה אליכן?" הארי שאל אותן והצביע עליי. התביישתי.
"כן, היא פשוט.. פחות מתחברת לסוג מוזיקה הזה" גילי נסתה למצוא איזו סיבה יותר טובה מלא מעריצה אותכם.
"ביטלס. אוהב אותם" ליאם חייך אליי. הסמקתי.
"הם מדהימים" עניתי.
"אני יודע" הוא אמר וחייך.
"בנות כמה אתן?" לואי שאל.
"שמונה עשרה" ארבעתן ענו ביחד.
'אומייגאד, נועה נתנה את המספר שלה לזאין' חשבתי לעצמי כשראיתי אותם מדברים בצד.
"איך קוראים לך?" ליאם שאל אותי. כולם הסתכלו עליי. הצבע חזר ללחיים שלי.
"ליהי" חייכתי.
"שם יפה" הוא אמר.
"גם שלך" עניתי. הוא התקדם אליי. מתתי מבושה.
"לא אוהבת את השירים שלנו?" הוא שאל אותי בזמן שהוא ליווה אותי לספה שהייתה באזור.
"אל תבין אותי לא נכון, אתם מוכשרים, אני לא אוהבת את הסגנון פשוט" לא רציתי להביך את עצמי ליד מפורסם.
"אז למה הגעת?" הוא חייך
"הכריחו אותי" עניתי בכנות, הוא צחק.
"שנייה, אני צריכה לענות לזה" אמרתי לו כשראיתי 'מאור שלי' על הצג של האייפון.
"היה נחמד להכיר" הוא אמר וחייך
"כן" עניתי והלכתי ממנו.

"ליהי, איך שם?" מאור צרח לפלאפון.
"אחלה, אתה יודע, רק יום אחד עבר. אבל באמת ממש כיף" חייכתי
"אני שמח שאת שמחה" הוא אמר, חייכתי
"איפה אתן עכשיו?" הוא שאל
"אממ.. מאחורי הקלעים של הוואן דיירקשן האלה"
"אבל את לא סובלת אותם" הוא אמר בקול מוזר.
"אני יודעת, באתי בשבילן" עניתי "תקשיב אני חייבת לזוז אנחנו צריכות ללכת פשוט.. אני אדבר איתך אחר כך" שיקרתי וניתקתי. רציתי ללכת לשבת עם כולם. ראיתי שכולם שם צוחקים.
"אז גם החברים שלכם באו איתכם לארצות הברית מישראל?" ליאם שאל . 'אני מבינה שהן כבר סיפרו להם הכל' חשבתי לעצמי.
רון הסתכלה עליי, ואמרה "אין לאף אחת מאיתנו חבר באופק" .