– הפנימייה – 58

הסתובבתי ופאול קם לחבק אותה
_____________________________________________________________________
" אמא ? " הסתובבתי אלייה ושאלתי
היא נתנה חיבוק חם לפאול, ולצ'אד היא דפקה מבט ממש מלחיץ
קמתי מהר וקפצתי אלייה
" אמא ! " צעקתי
" אני כאן ילדה שלי " היא אמרה וחיבקה אותי חזק, שנייה אחריי זה, נשברה לי המפרקת. ומתתי.
-בום-
קמתי מהרצפה הקרה פתחתי עיניים וכ'כ כעסתי !
" WTF ! ? " צעקתי שם
קמתי בשנייה מבלי לחשוב ושברתי לה את המפרקת.
הרגשתי כזה כח מדהים, יכולתי לשמוע למרחקים של מאות קילומטרים, ולראות מה שאני רוצה
הרגשתי כל עצם ועצם בגוף שלי, והרחתי ריחות מדהימים מהיער לייד
הייתה לי כזאת אנרגייה מטורפת.
" סיימת את השינויי " קלאוס עמד בפתח הדלת
הסתכלתי עליו במבט דרוך ומוכן לפעולה, כמו חייל. חייכתי, הרגשתי הכי טוב בעולם
ואז הסתכלתי בצד, וראיתי את פאול עומד מעל אמא שלי ומעיר אותה
" היא הרגה אותי קודם " הצדקתי את עצמי לפניי שהוא בכלל יגיד משהו..
" זאת אמא שלך ! " הוא צעק
" בדיוק ! היא הרגה אותי גאד ! " צעקתי חזרה
הוא גלגל עיניים ואמא שלי קמה והסתכלה עליי
" לא את לא " היא אמרה וקמה, היא הייתה לי בשנייה מול הפנים
" היא חדשה, לא ממליץ " פאול אמר לאמא שלי
" ואני חזקה " היא אמרה וסובבה לי את היד למאחוריי הגב וכמעת שברה אותה
הסתובבתי דפקתי לה ברך בבטן ודקרתי אותה עם הסכין שהיה לי מתחת לחולצה בגב
" אל תעשי את זה שוב " אמרתי לה והזהרתי אותה
"כלבה " היא אמרה מתחת לשפם
" מה ? " שאלתי ודחפתי אותה, בלי לשים לב אפילו היא נפלה על הקיר
" היא התעלפה " אמרתי לפאול שהתקרב לבדוק מה איתה
" זאת אמא שלך ! " הוא צעק עליי
" בדיוק . " אמרתי לו ודפקתי בו מבט כזה כאילו זה מובן מאליו. יצאתי מהחדר
" כריס, אנחנו יוצאות " אמרתי לה כשסידרתי את האקחד במקום שלו וכריס ישר קפצה על ההזדמנות
" בואי לפה " כריס אמרה לי וקראה לי לאופנוע שלה
" אין לי רשיון אופנוע כריס " אמרתי לה וצחקתי
" אוקיי. לי יש " היא אמרה והפתיעה אותי, קפצנו על האופנוע אני מאחורייה מחזיקה בה חזק
" אז, לאן נוסעים ? " כריס שאלה ושמה קסדה על הראש
" קליפורניה בייביי " אמרתי לה כששמתי את הקסדה שלי ופיזרתי את השיער לאחור
" חזרה הביתה בייביי " היא אמרה לי וצחקה בזמן שהתניע את האופנוע
נעצרנו ברמזור בפקק עוד לא יצאנו מניו יורק בכלל
" זאת נסיעה של קרוב ליומיים, למה נוסעים כ'כ הרבה ? " היא שאלה אותי ברמזור
" אפשר להגיד, טיול שורשים.. " עניתי לה וחייכתי
התקדמנו קצת בפקק
" אה, וניראלי שנעשה את זה 4 ימים, יש עליי כרטיס אשראי, ומזומנים " אמרתי לה
" איזה יופי, יש עלייך גם נשק אני מקווה " היא ענתה
" רגע, 4 ? מה ? " היא שאלה מייד אחרי זה
" עוצרים בשיקגו וקולרדו מה לא טוב ? " שאלתי אותה וחייכתי
" אז, יום בכל עצירה זה מוסיף לנו יומיים, ועוד בערך יומיים נסיעה הלוך חזור זה עוד 4 ימים כולל עצירות ותידלוקים, 6 ימים זורם לי " היא ענתה וצחקה
" יש עלייך כסף או משהו ? " שאלתי אותה
" אני לא הולכת לשום מקום בלי הטלפון הארנק והאקדח שלי מאמי " היא ענתה לי ונסענו עוד קצת, אנחנו כבר בסוף הפקק המעצבן הזה
" ומה עם להיות שם ? את לא רוצה להשאר שם קצת ? " היא שאלה אותי בסקרנות
" לילה אחד יספיק " עניתי לה ולעצמי גם
" אז 7 ימים טיול " היא אמרה, ולאחר 3 שעות רצופות של נסיעה בלי הרבה דיבורים עצרנו לתדלק
" משהו שונה בך את יודעת ? " היא אמרה לי
" מתתי " עניתי לה וחייכתי, במבט של סופסוף
" את.. סיימת את השינויי ? " היא שאלה וגמגמה קצת
" כן " עניתי לה בלי הבעה
" זה מצויין ! סופסוף ! הולך להיות כ'כ כיף בשיגקו בייביי " היא ענתה לי בהתלהבות, זה מה שאני אוהבת בכריס. אין שכל אין דאגות .
" אני אוהבת את הגישה שלך " אמרתי כשהתיישבתי חזרה על האופנוע
" כה, גמאני " אמר בחור שהוריד את הקסדה מהראש, זה היה