– הפנימייה – 63

ניסיתי איזה 4 פעמים לנעלות את פרק 61… זה לא עובד
אבל אני אסכם –
ג'יני וכריס התעייפו וחזרו לצימרים, לא דרך הרכבל, שם הם פגשו את טאיי [TAY] טיי הוא בעצם זאב. ג'יני מכירה אותו מאז שהיא תינוקת , אבל הזיכרונות מהתקופה ההיא מעורפלים
הבנות חזרו לצימרים והחליטו להמשיך לכוון קליפורניה, פאול וצ'אד קנו להם מתנה מהצימרים והחבורה שוב התחילה במירוץ לכוון קלי –
" קליפוווווווורנייה מחכה לנו ביייביייייי " צעקתי כשכריס הגבירה את המהירות ונשמע קול מהמנוע, היא צחקה והמשיכה להאיץ
" איפה נישן ? " צ'אד שאל אותי במחשבות
" מלון " עניתי וחייכתי
" את לא תישני שם ?" הוא שאל
" לא אני פשוט צריכה לעשות משהו קטן " אמרתי לו
" שזה ? " הוא שאל
" אתה מבין למה לא רציתי שתבוא ? " אמרתי וגלגלתי עיניים
" תה את מתכוונת לעשות ? " הוא שאל בדאגה
" אני פשוט צריכה לבקר איפהשהו, לבד, ואחרי זה, שופינג כניראה " הוא אמר
" את לא חוזרת לשם " הוא אמר כאילו הוא יודע למה אני מתכוונת
" אני כן " אמרתי והמשכתי את המשחק, אין מצב שהוא יודע לאן אני ילך
" עצרו " פאול אמר ועשה תאונה עם האופנוע שלו בשלנו, עפתי רחוק מהאופנוע שהתגלגל על הרצפה, לא הבנתי מה קרה, זה היה צ'אד ? למה לו לעשות את זה ? פאול אוליי ? למה ?
" איפה אני ? " שאלתי כשראיתי שהכל מסביבי לבן מסנוור, תוך כמה שניות התרגלתי לאור המעצבן וראיתי את אמא שלי צועדת אליי
" אמא " אמרתי שילבתי ידיים, היא הייתה שונה
" אל תחזזרי לעתיד, הוא מצא את המקום. הוא התבלבל פעם אחת זה לא יקרה שוב . אל תחזרי אני יתקשר איתך, ואני מצטערת " היא אמרה מהר ונעלמה
" למה שאני יקשיב לך ? " צעקתי, היא כבר לא הייתה שם, הכל ניהיה שחור, ראיתי אנשים מרחוק זיהיתי את הריח, לא יכולתי לנשום נפלתי,
אני על הכביש העצם של הכתף שלי לא הייתה במקום, זה כאב לא יכולתי לזוז היה ריח של שרוף, לא פתחתי את העיניים נשמתי רק מהאף, רעש, מה זה הרעש הזה, זאת כריס ? היא צועקת את השם שלי , זה הריח של צ'אד, יותר מידיי BOSS רציתי לחייך אבל כאב לי
"ג'יני ! " הוא העיף את כריס וירד על הברכיים, נזכרתי בדרך שבה הוא נישק אותי באותו יום שברחנו מקליפורניה היה לי פלאשבק מיזה
" ג'יני ! " שוב שמעתי אותו צועק
" פאול, משהו לא בסדר איתה ! " הוא נכנס לפאניקה, ואני לא יכולתי לזוז משהו החזיק אותי
" כדיי שתקומי הוא מתחיל לדאוג " פאול אמר לי בראש,הוא חסם את כולם מהמחשבות שלי
" אני לא מצליחה פאול, אני לא מצליחה להזיז שריר " אמרתי לו
נזכרתי באותו יום שלריאשונה הכרנו רשמית, בפנימייה, זה הוא שמחזיק אותי
" אתה יודע שאני יכולה לעבור את החסימה שלך " אמרתי לו כשהבנתי
צ'אד המשיך לקעוק ולנסות להעיר אותי
" עוד פעם אחת, את רק תנסי לחזור לשם שוב. לא איכפת לי מאיזה ארון או מאיזה דרך, ותאמיני לי שלא תוכי לעשות כלום " הוא אמר לי והזהיר אותי, יותר הפחיד אותי
" אני הולכת לשם אם אתה רוצה או לא " אמרתי לו, הוא חסם לי את הנשימה ואת בית החזה
" היא לא נושמת פאול ! " כריס אמרה לו
" זאת לא החלטה שלך " אמרתי לו והזזתי את האצבעות חוזרת לי התחושה, שוב הריח וברגליים האצבעות, לאט לאט
" אני לא אתן לך " הוא אמר ולא הרפה
" שחרר ואני לא יספר לאף אחד שזה קרה, נדבר נורמאלי " אמרתי לו
" את יכולה לבד לא ? " הוא אמר לי. כריס וצ'אד בפאניקה, כריס הלכה לצד
" אני לא נושמת פאול " אמרתי לו, היה לי פלאשבק נוסף, זאת אני. אני ילדה קטנה, אני עומדת לייד אישה יותר גדולה ממני, זאת אמא שלי ? למה אני לא זזה ? אני מרגישה את האוויר חוזר לריאות שלי , ואני מסתכלת מהצד, האישה הזאתי משתקת אותי בדיוק כמו פאול, אני מזיזה את האצבעות ואני יוצאת מהשיתוק, ילדה קטנה יכולה ואני לא ?
" תתרכזי " הוא אמר לי
" פאק יו " אמרתי לו ועצרתי את הנשימה שלי, שיבין את הרמז לבד
" ג'יני זה לא מצחיק " הוא אומר לי כאילו שאני מתבדחת
" אל תשחק לי עם הראש " אמרתי לו ולא נשמתי, הרגשתי רע . מאוד
" צאי מיזה ג'ן ! " הוא אמר לי ושיחרר את החסימה על המחשבות
הרגשתי את צ'אד מעליי, הוא דואג, הלב שלו דופק מהר, הוא עוד שנייה מתפוצץ
נישקתי אותו בהפתעה כמו בנשיקה הריאשונה שלנו, הוא חייך והמשיך לנשק אותי הוא נרגע
ולא הרפה ממני הוא תפס אותי במותניים וכמעט שבר לי את העצם, חייכתי
" אתה מכאיב לי " אמרתי לו והסתכלתי למטה שיבין את הרמז
" לא התכוונתי " הוא אומר ומשחרר קצת
" אל תעשי את זה שוב " הוא אמר לי ומחץ אותי אליו
" מבטיחה אם אתה מבטיח " אמרתי לו וחייכתי
" מבטיח " הוא אמר
" מבטיחה " אמרתי ונישקתי אותו, כרכתי את הידיים שלי מסביב לעורפו
" מה עם האופנוע ? " כריס שאלה
" הוא בסדר הוא רק נשרט קצת " פאול ענה לה, שיחררתי את צ'אד מהאחיזה והוא שיחרר אותי סופסוף
" ניראלי שאני יסע עם צ'אד קצת " אמרתי וחייכתי אל כריס
" איך שבא לך " היא אמרה ועלתה על אופנוע של פאול
" ממש לא " הוא אמר לה " אני מקדימה " הוא הוסיף, היא הסתכלה עליו בפליאה
" מה שתגיד " היא אמרה וזזה אחורה, צ'אד הרים את האופנוע ועליתי מאחוריו
" אז לאן ? " פאול שאל, גלגלתי עיניים וחייכתי
" ת'אמת , סן דייגו עזבו אותכם קליפורניה " אמרתי ושיניתי את דעתי
" בלי עצירות " כריס אמרה מותשת
" זה בערך 16 שעות נסיעה " צ'אד אמר
" נתדלק בדרך " היא אמרה באדישות
עברו בערך 16 שעות, הגענו למלון "Hotel del Coronado" והלכנו לישון הרוסים, בחדר אחד