הפצצה שנפלה עלי 5

כשקמנו בבוקר דניאל *דני * תיקנתי חייך אלי את החיוך הממזרי שלו וגם אני חייכתי אליו הפעם .
בשק שינה היה חמים ונעים ,כשהייתי מחובקת אם דני ,ואז טום אמר לדני שהוא רוצה שהוא איתו למלא מים במימיה.
כשהם יצאו המאוהל היתקרבתי אל החלון וניסיתי להקשיב ,אני יודעת שזה לא יפה ,אבל הם בטח ירכלו עלי אז ניסיתי לישמוע ,וגם לא להעיר את אנה שעדיין ישנה .
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה מפגר ?!" אמר טום .
"מה ?" שאל דני בטון משועמם .
"שלא תחשוב שלא ראיתי אותך אתמול בלילה ,היתנשקתם אני ראיתי אל תיתמם לי ".
"ו… מה הפאנטה פה ? כן נישקתי אותה . אז מה ? מה זה מפריע לך ? אני מחבב אותה וזה לא עיניינך את האמת שחושבים על זה " אמר דני בטון רציני ,מאז הפצצה לא שמעתי אותו רציני כזה . זה עשה לי הרגשה רעה.
טום נאנח" אני יודע שאתה מחבב אותה ,השאלה אם היא מחבבת אותך .דניאל (לי יש פרוטקציות לקרא לו דני ) אני לא יודע כל-כך מה קורה כאן ,אבל אני יודע שגם אנה וגם היא למרות שהיא לא מראה את זה ,הם עצובות ,הם שבורות המשפחה שלהם מתה ,והחברים, והשכנים ,כל מי שהם מכירות ,וכן גם חברים, ומפקדים שלנו מתו אבל זה לא אותו הדבר ,הם ללבד דניאל ואני לא בטוח שעכשיו לצאת עם ילדה עצובה ותמימה זה מה שיעזור לה או לך " הוא אמר בדאגה . "חוץ מיזה מה ניראלך שיקרה כשכל זה ייגמר אה ? אולי אוליייי יש איזה סיכוי שיש לה קרוב משפחה במיקרה הטוב במיקרה הרע המדינה תממן לה איזה שהיא פנימיה והיא תישאר שם ,אתה לא תוכל ליראות אותה ,והדבר הזה לא יימשך ,תחשוב קדימה זה כיף עכשיו אבל זה לא פקרטי " הוא אמר .
כעסתי כל-כך שכימעט רעדתי . אבל לא בכיתי החלטתי שאני לא בוכה יותר .
הערתי את אנה לקחנו כמה דרים עלינו ויצאנו. היא שאלה כל הזמן למה ולמה אבל לא היתחשק לי לענות לה ,אני לא יודעת אפילו אם כעסתי רק על טום או אפילו על דני למרות שלא הייתה לי סיבה הוא באמת חיבב אותי וגם אני אותו אבל זה לא עיניין אותי .
יצאתי אליו ודחפתי אותו בכל הכעס שלי למים , "זה מה שאתה חושב שאני ? ילדה עצובה מיסכנה ושבורה שמחפשת מישהו שיתקן אותה ? אתה יודע מה ? לך תיזדיין ! הצלחתי ליברוח ולימצא מים בילעדייך ואני אסתדר גם בילעדייך אחרי זה ! " צעקתי באיפוק שהצלחתי לגייס כדי שאני לא ייראה חולת נפש לגמרי .
הוא ניראה מפחד הוא היה על הריצפה והעיניים שלו היו גדולות ויצאו מחוריהם וככה גם דני ניראה .
לא ממש היסתכלתי לו בעיניים רציתי לעזוב והוא היה משאיר אותי פה ,חוץ מיזה טום צדק זה לא פרקטי ועדיף שזה יגמר עכשיו .
רצנו משם כשמשכתי את אנה בכוח ,ניראה לי שהכאבתי לה אפילו ,אבל היא ברור שבכתה .
הלכנו לבד עד הצהריים ראינו את המוצב והיתקרב אלינו גיפ אם 4 חיילים .
ניצלנו .
באמת ניצלנו .
אבל כשהג'יפ היתקרב אלינו היו שם ארבע חיילים במדים בצבע זית .
החלטתי שאני לא עוזבת את אנה לא משנה כמה היא בטכה או מעצבנת אותי היא היחידה שנישארה איתי והיא חושבת שאני חזקה . ולא ילדה שבורה שצריך לתקן אותה .
אבל כשהג'יפ התקרב הבנתי
שזה לא משנה .
כלום לא משנה .