הקופסה- פרק 8

פרק 8: חרדה א'

אבן כבדה נפלה על ליבו של אדוארד.
'כל העבודה הקשה הזו…', חשב, 'בשביל זיוף', תמה בעוד הוא הופך את הדף המלוכלך.
בגבו של הדף נכתבו מילים לא ברורות, כאילו מישהו מחק אותן וכתב אותן כמה פעמים:
"עמלת קשה,
בשביל פרס מדומה,
וכעת אתה זכאי,
על הקופסה האמיתית להיות אחראי.
אך המחיר הוא כבד,
וקרוביך אותו יחוו.
ועכשיו, מצא את הקופסה,
על פי לבך.
רק מישהו אחד יוכל לעזור לך,
את התשובה תגלה כשתסתכל במראה."
נמלאתי תהייה.
'מה קרובי יחוו? אך רגע, המכתב הוא לא אל האיש שגנבתי אותו ממנו? אך אם הוא פונה אליי, אז מה הוא המחיר? ואם אסתכל במראה… אראה את עצמי, נכון? או… שלא?', תהיתי.
לפתע אבי נכנס לחדר בעיניים פעורות.
'אוי לא! לא עוד פעם!', חשבתי בחרדה ובחנתי את ידיו, 'לא. שום סכין', נרגעתי.
"היא ראתה.", הוא אמר בעוד מתחיל לרעוד.
"מה היא ראתה, אבא?", שאלתי.
אין תגובה.
לפתע נשמעה צווחה איומה, מלאת חרדה.
צווחה חזקה כל כך, מלאת פחד.
צווחה של אימי.