הריון עונש או מתנה? פרק 2

הריון עונש או מתנה?
מהפרק הקודם…
"תילך מפה! אני לא צריכה אותך. עשינו את הטעות הזאת ביחד ועכשיו רק אני זאת שמשלמת על זה. אני יכולה לומר לך שלהפיל אני לא הפיל אולי אני אמסור אותו ואולי לא. אבל עכשיו אני דורשת ממך שתילך מפה כי אני ממש לא רוצה לראות אותך."…
פרק2:
"סשה תחשבי על העניין הזה של ההפלה. אולי גם על לתת לי ולך צ'אנס". הוא לא מתבייש להגיד לי את זה אחרי מה שאמרתי לו עכשיו, וצ'אנס על איזה צ'אנס הוא מדבר בכלל מי הוא שאני אן לו צ'אנס? "צ'אנס בשביל מה, בשביל עניין סתמי שהיה במסיבה שהיינו בה שיכורים?" "לא הייתי שיכור" "שקרן אל תשקר לי אם לא הייתה שיכור איזה קרה שאני עכשיו בהריון בגלל שאת 'לא' הייתה שיכור?" הוא לא מתבייש לשקר לי? "סשה, קודם כל תירגעי ואל תצעקי.רק תחשבי על מה שאמרתי לך." "אני לא חושבת על אחת מהאפשרויות לא רוצה אותך בכלל אתה שקרן ואתה רוצה שאני יהרוג את מה שאתה גרמת לו!" אני כבר לא שולטת על עצמי אני ממש עצבנית. "טוב אני הולך את ממש חייבת להירגע" "תילך כבר,תלך ואל תחזור לפה אני לא רוצה אותך לראות אותך יותר!!" צעקתי עליו כמו משוגעת. הוא אידיוט חושב שאני דלוקה עליו ורוצה אותו וכדי שיהיה לי סיכוי איתו אני צריכה להשליח חיים של מישהו אחר לפח. יש לי חששות מההריון הפתאומי הזה שעכשיו הבטן שלי תגדל, שהיו לי בחילות, שכולם יתחילו לדבר עלי מאחורי הגב, אולי אני צריכה לשקול את ההפלה בכל זאת? לא מה פתאום אני חייבת להוציא את הרעיון השטותי הזה מהראש. אני חייבת לבדוק מתי השיעור שלי מתחיל. הסתכלתי על השעון השעה עכשיו 10:00 והשיעור מתחיל עוד חצי שעה. הלכתי להתארגן, התקלחתי,התאפרתי והתלבשתי, לבשתי שמלת פעמון שחורה עד הברכיים, חמודה אבל לא חגיגית שמתאימה לבית ספר התאמתי להם נעלי בובה עם עקב בקטנה שממש לא רואים או מרגישים אותו, אספתי את השער לקוקו עגבנייה ויצאתי. בדרך לבית הספר ראיתי את מור (ידיד שלי שארגן את המסיבה). "היי מותק" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי "היי יפיפיה מה קורה?" "בסדר, ואצלך?" "מצוין. תגידי את עושה משהו היום בערב?" "למה תכננת עוד מסיבה?" "לא פשוט חשבתי להזמין אותך לצאת קצת כי לא ראיתי אותך מלא זמן" "אוקי אז לאן יוצאים ומי בא תגיד לי שלא הזמנת גם את נתן כי אם הוא בא אני לא באה" "הוא לא בא.ולמה לא תבואי אם הוא יבואו?" "סתם ממש לא בא לי לראות אותו" "טוב אני לא אשאל יותר…" הוא מגחח ואז מוסיף "אז איזה מזל שהוא לא בא והזמנתי רק אותך אמרתי לך מלא זמן לא נפגשנו ודיברנו קצת התגעגעתי ויש משהו שאני ממש רוצה לספר לך" "אוקי באיזה שעה תבואו לאסוף אותי?" "אני יבואו בשעה שמונה לאסוף אותך" "יופי אז קבענו ניפגש בשעה שמונה". וואו איזה כיף יציאה בלי… רגע משהו מוזר פה רק אני והוא הוא רוצה לספר לי משהו אני רק מקווה שזה לא מה שאני חושבת שזה, אולי כדי שאני אבטל ואגיד שאני לא מרגישה טוב…? "מור חכה רגע אני חייבת לשאול אותך משהו יש לך רגשות כלפי מעבר לידידות?" "מה?" הוא נישמע מופתע מהשאלה "שאלתי אם יש לך מעבר לרגשות ידידותיים כלפי?" "כן, יש לי מהרגע שהכרתי אותך" "וזה מה שרצית להגיד לי בערב?" "גם חלק מהדברים. עכשיו בגלל זה לא תירצי לצאת איתי היום בערב?" "לא מה פתאום, אני ואתה עדין נצא פשוט הרגשתי שאני חייבת לשאול את זה" "אוקי טוב אז ניפגש בערב אני פשוט חייב לרוץ לכיתה ביי" "ביי" אמרנו, והוא פשוט ברח. המשכתי ללכת לכיוון הכיתה. ורק מחשבות על מור עברו לי בראש, מור חמוד אבל אני לא יכולה לראות בו מעבר לידיד הוא כמו אח שלי וזה יגרום עכשיו למצב לא נעים כזה אבל אולי כדי לתת לזה צ'אנס אבל אם אני אתן לי ולו צ'אנס איך אני אספר לו על הטעות הקטנה הזאת שנמצאת אצלי בבטן? כל כך הרבה סימני שאלה עוברים אצלי בראש איך היום הזה יכול להתדרדר עוד יותר?. סיום הלימודים הגיע מהר מהרגיל והיום דווקא עבר מאוד חלק ולא רה בו שום דבר מטורף או מוזר לא ראיתי את נתן ולא את מור. כשהגעתי לחדר החד עדין היה ריק אנדרושה לא כנראה מעניין מה קורה איתה?, מה היא עושה שהיא לא חוזרת?. הלכתי לנוח טיפה. חצי שעה לפני שהוא מור היה צריך להגיע התחלתי להתארגן. לבשתי חולצה אדומה, מיכנס שורט שחור, תיקנתי את האיפור, נעלתי נעלי עקב פלטפורמה בצבע אדום, ולבסוף שמתי בושם, נישאר לי עוד כמה דק' עד שהו יגיע אז החלטתי ללכת עם פזור. כשסיימתי להתארגן הגיעו דפיקות על הדלת הלכתי אליה פתחתי אותה והוא הופעיה מולי….

ההמשך יבוא….