הריון עונש או מתנה פרק 31+32

הריון עונש או מתנה?:
מהפרק הקודם:

עברתי לגור עם סבתא שלי ולא ידעתי יותר מה קורה איתו או עם קייט. התקבלתי לקולג' מיוחד שמתחיל מגיל 17 והיה לי כיף שם אבל אני לא זוכרת כלום מעבר לזה.

פרק 31+32

לא יכולתי לסבול את המחשבה שהתאומה מרושעת שלי תיקח ממני את נתן למרות שאני לא זוכרת אותו. קמתי מהמיטה קיבלתי אנרגיות ויצאתי מהחדר. העיניים שלי כמעט יצאו ממקומם שראיתי את מה שראיתי. קייט נמרחת על נתן "נתן אתה חתיכת חרא! כולכם כל הבנים אותו הדבר גם אתה וגם ג'ק!" בכי חנוק היה בגרוני.

"סשה זה לא מ שאת חושבת אני ממש לא בעיינן של אחותך אני בעיינן שלך אני אוהב אותך ולא אותה אני רוצה אותך ואולי היה נו קשיים בדרך אבל אנחנו יכולים להתגבר על זה אני מבטיח" הוא אמר ודחף את קייט ממנו כאילו הייתה בובה או ליכלוך.

הוא צעד אלי התקדם אלי הרגשתי פעימות לב ולא הבנתי למה הגוף שלי והלב שלי מכיר אותו מזה אותו אבל אני לא מצילחה אני חייבת לסמוך על הלב שלי ועל התחושה הזאת בלי לשים לב כבר הייתי בין זרועותיו המגע היה מרגיע ומוכרת הרגשה ממכרת באתי לחבק אותו בחזרה אבל הוא התרחק ממני הבעת פני הייתה מבולבלת.
"אני מצטער" "אני..אני.. אני.." גמגמתי אני רוצה אותו אני רוצה את המגע שלו את המגע המוכר אבל אני לא מצליחה לזכור אותו. "אני מצוערת שאני התנהגתי ככה אני פשוט לא זוכרת אותך ואני מפחדת אני פוחדת" אמרתי את זה "אני מבין אני רוצה להתקדם בקצב שלך גם אם זה אומר מההתחלה" הוא כל כך ג'לטלמן.

פתאום נזכרתי שקייט פה שנתן העיף אותה ממנו, חיפשתי אותה היא הייתה על הרצפה מנסה לקום אבל היא לא מצליחה. נתן הסתובב אליה וניגש אליה והרגשת קינאה עלתה בי "אני מצטער שאעפתי אותך ככה אבל אני לא רוצה שתתקרבי אלי יותר אני עם סשה היא זאת שאני אוהב." הוא הושיט לה את היד לעזרה. "אני לא צריכה את הטובות שלך אני יכולה להסתדר לבד" היא אמרה והעיפה לו את היד.

"אני מתעקש תני לי לעזור לך לקום באשמתי על הרצפה" היא לא הסתכלה עליו אבל לבסוף נכנעה. היא הושיטה את היד שלה אליו הוא תפס אותה והרים אותה מהרצפה "אני שוב מצטער" הוא אמר הכי שהיא נעמדה. "אני מצטערת שניסיתי להיכנס למיטה החולה שלך ושלה" היא אמרה הסתובבה והתחילה ללכת אבל היא לא הייתה יציבה היא מעדה והוא תפס אותה, הלב שלי החסיר פעימה. לא יכולתי להסתכל גם אם אין בניהם כלום אני לא מסוגלת להסתכל יותר.

נתן לקח אותה להיבדק ואני חזרתי למיטה שלי. קנאתי, רגשות הציפו אותי, ולסוף השתלט עלי העייפות.

****
התעוררתי נתן ישב שוב פעם ליד המיטה שלי "היי" אמרתי וחייכתי אליו. "היי" הוא חייך אלי התרוממתי אליו אבל הוא התרחק הוא היה קר משהו קרה לו. "היי מה קרה לך?" "אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל זאת לא אשמתי אבל קייט נישקה אותי" הוא אמר ועצב מילא אותי.

הוא נאמן הוא סיפר לי את זה כי הוא אוהב אותי אם הוא לא היה הוא היה ממשיך להסתיר את זה לא?! "אני שמחה שאמרת אני ולא הסתרת את זה. כי אם הייתי מגלה את זה יותר מאוחר זה היה יכול להיות מכוער" הוא חייך אלי חייך אוהב וחיבק אותי.

המוח שלי פשוט שלח פקודה לפה שלי להיצמד לפה שלו והתנשקנו תמונות שלי ושלו הופיעו לי מול העיניים אבל עדין לא זכרתי אותו. הוא התנתק "אני מצטערת" אמרתי והשפלתי את פני "אין ממה אני רוצה עוד אבל אני לא רוצה לגרום לך לאי נוחות. התגעגעתי אליך אני אוהב אותך עד השמיים ומעבר להם"

"סשה הרופאים אמרו לי להגיד לך שאת משתחררת מחר אז בגלל שאת עדין לא זוכרת אותי ואני רוצה להתקדם איתך לאט אם את רוצה אני אחפש לך דירה בניתיים למרות שאני רוצה שתיהיי איתי כל הזמן במיוחד שאת בהריון אבל בחירה של תגידי לי מה את רוצה לעשות טוב?" "טוב". התנשקנו שוב.

ונזכרתי ביום הראשון שגיליתי שאני בהריון ושסיפרתי לנתן הוא היה בשוק והוא רצה שאני הפיל איך פתאום הוא ישתנה? "נתן.." קראתי לו בשקט כי הוא נירדם. הוא כל כך חמוד שהוא ישן. אני רוצה לגור איתו אני לא רוצה להיות רחוקה ממנו לעולם.
בבוקר "נו יפיפיה נרדמת החלטת?" נתן צחק "כן החלטתי אני רוצה לגור איתך" "יופי כי החדר שלך התגעגע אליך" הוא אמר והסמקתי אבל אז עברה מחשבה. אני והוא גרים באותו בית אבל אנחנו לא ישנים באותו חדר?! "נתן מה כוונתך? אנחנו לא ישנים ביחד?" "אנחנו כן אבל את זאת ששולטת יותר על החדר אז זה בעיקרון החדר שלנו אבל אני קורא לו החדר שלך" הוא מחק במבוכה "אתה כזה חמוד שאתה מובך" אמרתי ונישקתי אותו בלחי בזמן שהוא אורז את הדברים שלי.

ההמשך יבוא…