הרפתקה שמתחילה בבית ספר לרוע לא נגמרת טוב….-הקדמה (אין לי רעיון לשם אז…)

הכל התחיל יום אחד לפני שנתיים.
ביום ההולדת שלי.
בעצם זה לא מדויק
זה התחיל מעט זמן לפניו והמשיך ביום עצמו ואחריו.
טוב, אתם תבינו אחר כך.
באותו יום בדיוק רבתי עם האויבת שלי, נינה, ושוב יצאתי כשידי על העליונה.
היא בכתה ואני זכיתי לצחוק את הצחוק המרושע הייחודי שלי.
אני גרה בבית ספר לרוע.
האמת, זה לא בית ספר לרוע, זו פנימייה.
אני ישבתי על המיטה בחדר שלי, משועממת.
אני מלכת הכיתה.
יש לי מלא שפוטים כאלה, שלפעמים זה כייפי אבל זה עלול גם לעצבן פעם ב…
אני מתמחה ברוע.
אז פתאום חשבתי לעצמי, למה שאני לא אצא לטיול קטן לאור הירח?
מה שאתם לא מבינים בקשר לפנימייה הזאת זה שהיא ממש מסוכנת.
מלכודות בכל מקום, חורים ענקיים ברצפה, וחורים עוד יותר גדולים שנפערים ברצפה בהפתעה.
אה, יש גם את כל קופסאות חומרי הנפץ בכל מקום!
ושחכתי שהמקום הזה שמור יותר מכל בית כלא שאיי פעם שמעתם עליו!
אהההה נכון, ובגלל שעכשיו לילה אז יש עוצר ושומרים על המקום הזה הרבה יותר מבבקרים!
אבל לי יש פה מעברים סודיים שמצאתי, קיצורי דרך, ומה עוד? אה, כן, אני מכירה את המקום הזה כמו את כף ידי.
יצאתי מהחדר שלי בדממה. לקחתי איתי קאפקייק עם שני נרות כי זה מה שנכנס.
כמובן שלקחתי איתי גם גפרורים. עברתי את הכיתה שאין לה תחתית אז כדי לחצות אותה צריך לדלג על שולחנות והגעתי לספרייה. הספרייה הזאת מבולגנת נורא, ורובה מכוסה בחומצה ירוקה.
היא כולה בנויה ממלא גשרים כאלה מעץ, שלפעמים חלקים מהם מכוסים בחומצה ולכן חייבים להיזהר.
אחרי שחציתי אותה הגעתי לכיתה שבה אנחנו מכינים ניסויים עם צפרדעים.
טוב זה משעמם, בלה בלה בלה עוד כיתב בלי תחתית, מסדרון, בלה בלה בלה, לא מעניין.
או! סוף סוף אני בחוץ!
אני מטפסת על אחד מהגגות שנמצאים מסביב לחצר העלובה. אני מתיישבת ישיבה מזרחית ושמה את העוגה על ברכיי. אני מציצה בשעון. דקה וחצי עד לגיל 12.
אני מדליקה את הנרות.
עוד דקה.
"Happy Birthday to me,
Happy Birthday to me,
Happy Birthday to me
Happy Birthday to-"
אבל המילה האחרונה לא נשמעה בגלל רעש נוראי, שהבהיל אותי עד מוות.
כיביתי את הנרות והסתתרתי מאחוריי הגג וצפיתי.
ואז, השעון הגדול צלצל 12.