השריונים- סוכות מיוחד- פרק רביעי: שלום לך פייפון (מרתון 3\1)

השריונים- סוכות מיוחד- פרק רביעי: שלום לך פייפון

"דפ…." אמר פו.
"כן" אמר רוברט.
"למה דחפת אותו?" שאל פו.
"מממ… שאלה מעניינת," אמר רוברט "אני שמעתי צרחות, מישהו צרח בתוך הבור הזה, הילד המעצבן הזה, נראה לי שהיה שם מרדף,שדפ רדף אחריו ועכשיו, כשיש שקט זה אומר ש…"
"שקט זה סימן למוות" אמר פו ודמעה אחת זלגה על לחיו.
"רגע, אתה רוצה לומר שיכול להיות שדפ מת?" שאל רוברט וכל החיילים התחילו לבכות.
"כן, רוב הסיכויים שדפ מת ושאנחנו לא נראה אותו יותר" אמר פו.
"טוב, חיילים אנחנו קופצים לבור הזה, אנחנו נמצא חבל, חייבים להעלות את דפ ולקבור אותו" אמר המפקד רוברט.
"אין חבל" אמרה חיילת אחת.
"אוקיי, אבל אנחנו נזדקק לחבל" אמר המפקד, "אנחנו נזדקק גם לחול ולאבנים, אפשר גם לקבור אותו בגן המעיין"
"אני לא מאמין שהוא מת" אמר חייל אחד והרכין את ראשו. דמעה אחת זלגה על לחיו. "חייל, תזכיר לי את שמך…" אמר המפקד רוברט.
"ג'ונתן." אמר החייל, "ג'ונתן ספיקלוב"
"ג'ונתן חיילים לא בוכים ולא נשברים" אמר המפקד רוברט, הוא קימץ את ידו לאגרוף ואז הוא שלף אקדח והצמיד את ג'ונתן לקיר, עיניו של ג'ונתן נצצו ועוד דמעה אחת זלגה על לחיו, "אני יודע שאתה יודע איפה השריונים נמצאים, אז אולי תגיד לי?!" צרח המפקד רוברט.
"הם נמצאים…" אמר ג'ונתן, ידיו רעדו, ליבו פעם בחוזקה ואז הוא איבד את הכרתו.
"קחו אותו מכאן!" צרח המפקד רוברט והצביע על ג'ונתן, כמה חיילים הוציאו את ג'ונתן מהאולם הסודי והוציאו בקבוקי מים גדולים של ליטר אחד.
"נו, קדימה, תשתה! אנחנו לא רוצים לאבד גם אותך!" אמרה חיילת אחת, היא הוציאה מהתיק שלה בקבוק וניסתה לפתוח אותו."אי אפשר לפתוח את הבקבוק הזה!"
פייפון היה במערה בלי אוויר, הוא ניסה להזיז את הקיר , הוא נלחץ, לא היה לו אוויר. "הצילו!" הוא צרח.
דפ שמע את הצעקות של פייפון, הוא התקרב אל המערה, לפתע, קיר האבן שחסם את המערה קרס והתמוטט ודפ ראה את פייפון, הוא הסתכל עליו במבט מופתע, "פייפון!" הוא צרח.
"מה?" שאל פייפון, הוא יצא מהמערה ורץ על דשא ירוק, הוא ראה המון בתים חד קומתיים, לפתע, הוא איבד שיווי משקל, נפל והתגלגל על הדשא. דפ חייך. לפתע, פייפון ראה אנשים מתחבאים אחורי שיח מכוונים אליו את האקדחים שלהם ונועצים בו מבט בוחן. פייפון רץ, אבל אז… הוא שמע יריה, ליבו פעם בחוזקה, הוא שמע צעדים, הוא עצר והביט לאחור.
"שלום לך פייפון" פייפון ראה איש עם מגבעת בצבע חום- דבש, עיניים ירוקות ומכנסיים קצרים, הייתה לו חולצה מפוספסת, הוא הוריד את המגבעת שלו היה לו שיער אדמוני, הוא נעץ בפייפון מבט בוחן.
"מה?! מי אתה?!" צרח פייפון.
"אתה יודע מי אני, אתה עושה את עצמך כאילו אתה לא יודע" אמר האיש.
"לא, אני באמת לא יודע" אמר פייפון, האיש זינק ורדף אחריי פייפון, בסוף הוא תפס אותו בחולצתו, שיחרר אותו ואז הוא דחף אותו. פייפון צרח: "מי אתה?!"
"אתה יודע מי אני, טיפש אחד, אני יודע שאתה יודע, עוד אחד מהתרגילים של הסחת הדעת שלך עוד מעט החברים שלך יצאו מהמחבוא שלהם ויתנפלו עליי, נכון?" שאל האיש.
פניו של פייפון דיממו והוא אמר: "מה? אני לא יודע על מה אתה מדבר!"
"בסדר, אני אאלץ לעשות את זה בדרך הקשה" אמר האיש וכיוון אקדח לפייפון. "אתה זוכר אותי…"
"לא…." אמר פייפון בקול מפוחד.
לפתע, האיש ירה ופייפון צרח.
"מממ…" אמר דפ, "מה אתם עושים?!"
האיש התנפל על דפ. "אני עושה מה שהמפקד רוברט אמר לי לעשות!"
"לא, אתה לא, אתה שקרן!" צרח דפ, הוא קם ודחף את האיש. פייפון לא מת, הוא רק נבהל מהקול של הירייה, הוא בעצמו לא ידע לאן האיש ירה.
פייפון רץ ודפ רץ אחריו, האיש קם לאט לאט ואז גם הוא רדף אחרי פייפון.