השריונים- פרק ראשון: סוד

השריונים- פרק ראשון: סוד

"הילדים שנלמד אותם בבית ספר המיוחד הם: קים, אליס, בוב, הנרי, ניק, זאק ופייפון. כל הילדים שקראתי בשמם- בואו אחריי" אמר פרופסור טונג ויצא מהכיתה עם התלמידים שקרא בשמותיהם. שבעה תלמידים. חכמים, חזקים, אמיצים. שמוכנים לכל דבר. יודעים להתמודד עם כל בעיה. יודעים להילחם. יודעים מה זאת חברות, איך לעבוד כצוות, שיתוף פעולה, אותם הילדים האלו הלכו עם פרופסור טונג במסדרון החשוך, הם שמעו לחישות ואז הם נעצרו, הם ראו עשן כחול ודלת חומה ומסתורית. "אחריי!" אמר פרופסור טונג, הוא פתח את הדלת והתלמידים הלכו אחריו הם ראו עשן כתום ומנורה קטנה עם אור בצבע צהוב, הם המשיכו ללכת במבנה המסתורי, הארוך, המוזר והחשוך. התלמידים הסתכלו על התמונות שהיו תלויות על הקירות הלבנים ועל המגפיים האדומים והישנים של הפרופסור, רוח קרה נשבה וליטפה את פניהם ואז הם נעצרו, הם ראו איש עם שיער חום מתולתל ומשקפיים. "פרופסור," הוא אמר, "זה מסוכן מדי, אסור להם להגיע לסוף של המבנה השחור והגדול הזה." פרופסור טונג הסתכל על האיש במבט בוחן ואז הוא הלך והתלמידים הלכו אחריו. "תלמידים, זה מבנה המעבדה הגדול, אפשר לקרוא לו גם המבנה השחור, כאן בודקים, מתנסים, נלחמים…" "נלחמים?" שאל זאק, כל התלמידים הסתכלו עליו ושמו את ידיהם על המותניים שלהם. "מה?" הוא שאל והחליק את שיערו, כל התלמידים נעצרו, הם ראו שולחנות לבנים, מנורה עם אור לבן וחזק, דפים צהובים עם שורות, כלי כתיבה, מבחנות, משורות ובצד השני היו כלי נשק: חרבות, סכינים, אקדחים. זאק פער את פיו. אליס הסתכלה על המבחנות במבט בוחן והסתכלה על בקבוק קטן עם נוזל ירוק, היה כתוב עליו: "רעל" היא נבהלה ופניה הלבינו. "זה רעל!" אמר הפרופסור, "את יודעת מתי משתמשים בו במבנה המעבדה הגדול?" אליס הנידה בראשה לשלילה, "לא" היא אמרה בקול קטן. הפרופסור לקח את בקבוק הרעל והראה אותו לאליס, אליס החזיקה אותו והסתכלה עליו. "אויבים שאנחנו רוצים להרוג, אנחנו משתמשים ברעל כדי להרוג אותם, לא רק בכלי נשק" אמר פרופסור טונג. אליס הניחה את בקבוק הרעל על שולחן חום והמשיכה להסתובב. "תלמידים!" אמר הפרופסור, "אני רוצה לשאול אתכם שאלה קטנה, מי יודע להילחם?" כל התלמידים הצביעו. חוץ מפייפון, דמעה אחת זלגה על לחיו והוא הרכין את ראשו. "פייפון לאוסי, למה אתה בוכה?" שאל הפרופסור. פייפון הרים את ראשו והסתכל על הפרופסור בביישנות. "זה לא נורא אם אתה לא יודע" אמר פרופסור טונג, "אני אלמד אותך להילחם!"

"נו, אז איפה הם?" שאלה גברת לדי.
"הם במבנה השחור" אמר פרופסור דותום וישב על יד השולחן.
"מה? הוא לקח לשם את התלמידים הקטנים מבית ספר יוסף? ככה?! זה מסוכן, הם לא מוכנים לזה" אמרה גברת לדי ולגמה מהקפה שלה, "זה איום ונורא, אם הם יעשו משהו לא נכון ולא יקשיבו לפרופסור טונג, הם ימצאו את מותם, בין קירות החדרים הקטנים שיש שם, אסור להם גם לגעת בספרים, רק אם הפרופסור מרשה להם, טוב נו, זה כבר לא עיניין שלי"
לפתע, גברת לדי ופרופסור דותום שמעו קול נפץ חד.
"מה זה היה?!" צרחה גברת לדי.
"אני חושב שמפוצצים את המבנה השחור" אמר פרופסור דותום וקם מהכיסא.
"הילדים ימותו! רוץ!" צרחה גברת לדי. פרופסור דותום וגברת לדי רצו ונכנסו לתוך המבנה השחור, הם רצו להציל את הילדים, הם ראו עשן סגול.
"אבל אמרת שזה לא עיניין שלך וחוץ מזה, אלו לא הילדים שלך!" אמר פרופסור דותום והסתכל על גברת לדי במבט זועם.
"אז מה?!" צרחה גברת לדי, היא רצה אל הילדים. "לא, גברת לדי, מה את עושה?!" צרח פרופסור טונג, חלק מהילדים נפלו והתגלגלו במדרגות הלבנות ומים נכנסו לתוך המבנה, אחרי כמה דקות המבנה הוצף והילדים כמעט טבעו.
"תאחזו במעקה השחור!" צרח פרופסור טונג, כל התלמידים אחזו במעקה השחור.
"זה לא יעזור, אנחנו נמות פה!" צרח הנרי.
"תנסו לצאת מהמבנה הזה, בואו אחריי!" אמר פרופסור טונג, התלמידים, גברת לדי ופרופסור דותום יצאו מהמבנה הגדול שנראה כמו מערה, הם התנשמו בכבדות, הם שמו את ידיהם על עיניהם, הייתה שמש חזקה.
"סוף- סוף!" אמר זאק ומחה את הזיעה ממצחו.
"תישארו כאן, אני תכף חוזר!" אמר פרופסור טונג, הוא רץ אל מעבר החצייה, חצה אותו ולקח ספרים עם כריכות אדומות וקשות. "זה ללימודים שלכם!" הוא צעק, הוא רצה לחצות את מעבר החצייה, אבל אז בלי שהוא שם לב, באו מכוניות משני הכיוונים. "פרופסור!" צרח זאק. "פרופסור!" צרחו כל התלמידים.
אבל… זה היה מאוחר מדי, הפרופסור נדרס ומת והם נשארו לבד, פרופסור דותום וגברת לדי חזרו למשרד, הם נשארו לבד, לבד, הם רצו לחזור לכיתה שלהם, אבל הם לא ידעו את הדרך. "רגע אחד!" אמר פייפון.
"מה?" שאלו כל התלמידים בצער והסתכלו על פייפון.
"נכון, פרופסור טונג מת, אבל יש לנו חבורה משלנו, בלי שיעורי בית, בלי בית ספר" אמר פייפון.
"לא פייפון, אני מצטער, אנחנו רוצים ללמוד, לא לצאת להרפתקאות, היו לנו המון הרפתקאות היום, זהו, תן לנו לבכות בשקט!" אמר זאק ודמעה אחת זלגה על לחיו.
"בסדר" אמר פייפון, "אז להתראות, אני הולך, תישארו לבד, בלי הילד החכם והאמיץ שיודע למצוא פתרונות לבעיות, לכל דבר. אז… להתראות!" פייפון התחיל ללכת.
"חכה רגע פייפון!" אמרה קים, "אני רוצה שתישאר איתנו, אני אלמד אותך להילחם!"
"אבל שאר התלמידים עצובים, מדוכאים, אי אפשר לעשות איתם כלום" אמר פייפון.
"הם עצובים כי הם לא יודעים את הסוד" אמרה קים.
פייפון נעצר והסתובב לאחור, "איזה סוד?" הוא שאל והסתכל על קים.
"זה לא הפרופסור האמיתי, זה איש שהתחפש לפרופסור טונג" אמרה קים.
"מה?" שאלו כל התלמידים והסתכלו עליה.
"לא רציתי לספר לכם מ… כל מיני סיבות" אמרה קים.
"אבל… איך גילית?" שאל זאק.
"כי גם אני משתפת פעולה עם האיש הזה" אמרה קים ובעטה בזאק.
"רוצו!" צרח פייפון וכל התלמידים רצו אחריו.