השריפה (די ארוך-פרק1) אשמח אם תגיבו

סטיב משך אותי מהמיטה לכיוון הדלת. "מה קרה?" לחשתי בעייפות והוא אמר לי "אין לי זמן להסביר, אני אסביר לך בדרך". רציתי לשאול 'בדרך לאן?' אבל ראיתי שהוא רץ בשביל לקחת את המפתחות לאופנוע. זרקתי על הפיג'מה שלי קרדיגן ושמתי נעלי ספורט, הבנתי שהעניין רציני. הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ החדשות, ולא הספקתי לקרוא מה כתוב בה מפני שסטיב תפס בידי בחוזקה וגרר אותי אל עבר האופנוע שלו. "אתה מכאיב לי!" צעקתי עליו כשהעור שהוא החזיק בו הלבין והוא עצר לי את זרימת הדם. "א..אני מצטער" הוא לחש והשליך אותי על האופנוע שלו בחוזקה, "כרגע אני לא מבין כלום". סטיב נסע במהירות גבוהה מהמותר והשיערו שמגיע עד הכתפיים הצליף לי בפנים. "בבקשה אל תגידי לי לחזור", הוא צרח כנגד הרוח, בדיוק מתי שרציתי להגיד לו שיוריד אותי מהאופנוע, "זה חשוב לי". חנינו ליד מועדון "הסוכרייה". "מה לעזאזל..?" לחשתי והוא קפץ מהאופנוע, נתן לי יד במהירות ופתח לי את הדלת. ראיתי שהמקום כולו מפויח, ונחנקתי מעשן. הבמה, שבמשך כל היום הייתה אמורה לשיר שם להקה, הייתה כתם אפר דק ועליה היו מוטלות ארבעה גופות של גברים. זכוכיות היו מנופצות על הרצפה והיו כתמי דם עליהן. הלכתי למה שהייתה פעם רחבת ריקודים בזהירות, משתדלת לא לדרוך על הגופות של אנשים שלא שרדו את השריפה. "סטיב", לחשתי "בוא נלך הביתה, זה מסוכן". הרגשתי את נשימותיו על עורפי, הולך בחשש מאחורי, אך לא ראיתי כלום. העשן הסמיך עדיין שרף את ריאותיי, והשתעלתי. "לאב," הוא לחש, "אני לא מסוגל להפסיק, אני חייב למצוא אותו". רציתי לשאול 'את מי?' אך פתאום סטיב התכווץ, נשימתו נעצרה לשבריר השניה והרגשתי אותו נמשך ממני. הסתובבתי לאחור ובגלל שהיא חשוך ראיתי אותו בקושי נשכב על הרצפה ומכה בה בחוזקה. "וולק", הוא זעק ומשך את אחיו הזרוק על הרצפה, שערו, שפעם היה שטני וחלק היה שרוף והתפורר מתחתיו, וריח המוות הגיח ממנו. הוא היה מפויח ורק חלקו נשאר, אך עדיין סטיב זיהה את אחיו-לעומתי. דמעות ירדו מעיניו והוא היה סמוק "למה דווקא אותך" הוא צרח ומרח את האפר של אחיו על בגדיו, רוצה להיזכר בו. לפתע הסומק שעל לחייו הפך לצבע ארגמני, והוא רתח מכעס. "אני עוד אראה לבן זונה הזה מה זה," הוא צרח והניח את אחיו בזהירות על האריחים החמימים, עדיין מן השריפה. סטיב התקדם במהירות ולקח את השרשרת של אחיו, שעליה רשומה שמו של אהובתו. שמי. "תסתובבי," הוא ספק פקד ספק ביקש. הסתובבתי וידיו החמות, דם חם וזועם מבעבע בוורידיו, לקח את שערי בעדינות והניף אותו כלפי מעלה. הוא שם את השרשרת מעליי וסגר את הסוגר. "סוף סוף השרשרת מתאימה למישהי הנכונה", הוא לחש והניף אותי באוויר. התפלאתי שאחיו, החף מפשע, נכלא לשריפה שלא בכוונה תחילה והוא מתעסק בשרשרת, אבל לא ידעתי מה הולך להתחיל בדיוק עוד כמה שניות. "עכשיו הולכים לנקום", הוא צרח. הרגשתי שהוא לא מפוכח. "כמה שתית בבית?", שאלתי ביובש. "מספיק בשביל לעשות את מה שאני רוצה" הוא השיב בפשטות ובאותו הרגע התחיל לרוץ במהירות. האנדרלין זרם לי בגוף והרגשתי בשמיים, עד שלפתע הוא נעצר בפתאומיות וכמעט הועפתי מידיו. "מה קרה?", לחשתי אל תנוך אוזנו והרחתי את ריח הסבון שתמיד נדף מצווארו. עיניו נהיו אדומות ובמהירות גם ראיתי נצנוץ דק שבוקע מהן. דמעות. "וולק", הוא לחש והתרסק על הרצפה. ישבתי על ידו ליטפתי את שיערו בעדינות והנחתי את ראשו בחיקי, "אני אוהבת אותך", לחשתי ולא ציפיתי לתגובה. הוא התייפח ולאטו נרגע עד שאמר, "זהו. אני צריך להתקשר לאבא". הוא הוציא את הפלאפון מכיסו וחייג במהירות את המספר של אביו. הוא שם את השיחה על רמקול באצבעותיו הרועדות וחיבקתי אותו. הרגשתי את נשימותיו המהירות. הוא איבד את האח היחיד שלו. "שלום בני היקר, הרבה זמן לא דיברנו", אביו אמר בקול עבה וגס, ושמעתי בחורות ברקע. "אבא, אני צריך להגיד לך משהו", הוא רצה להמשיך אך אביו קטע אותו באמצע, "סטיב, אני אוהב אותך אבל אני עסוק מאוד עכשיו", היו צחקוקים מהצד השני של הקו. ראיתי שסטיב לא מסוגל להוציא את מילותיו מהפה, אז אמרתי אותן אני, "סליחה שאני מפריעה לחגיגה שלך, וון, אבל יש דברים יותר חשובים מבחורות כרגע". אחרי שהוצאתי את המילים מהפה –התחרטתי. הרגשתי מלמולים של כעס מעבר הקו, וידעתי שהבחורה, או הבחורות, שבסביבתו שמעו אותי. "וולק מת, אבא", סטיב לחש, אך לפתע נהיה רציני "הוא נהרג, ואני הולך כרגע עם לאב להעמיד את האנשים שעשו את זה במקום". לבי צנח. הוא אמר את המשפט. "וולק..? מי זה.." אביו גמגם, כנראה משכרות, ואז הוא נזכר. סטיב הוציא את המצב מרמקול, והקשיב לאביו המתייפח לבדו. דמעות החלו לרדת מעיניו האפורות והחזקתי את ידיו בידי. "זה לא נגמר", סטיב לחש, חנוק, הרים אותי על כתפיו ופתח בריצה.