התאבדות-פרק 2

התעוררתי בבוקר,הרגשתי שהתעוררתי מאוחר, הסתכלתי בשעון השעה 8, אבא שלי ער עכשיו התעוררתי מאוחר מדי..
לקחתי את התיק שלי וחשבתי מה לעשות, לבסוף החלטתי לצאת מהחלון, הגעתי לבית הספר וראיתי את סאלי והשפוטות שלה, למזלי הן לא שמו לב אלי.
המשכתי ללכת במהירות לכיוון הלוקרים, לקחתי מחברת ורצתי לכיתה.
"למה את רצה?" שמעתי את שירן
"לכיתה" אמרתי, לא הסתובבתי אליה והמשכתי לרוץ, התיישבתי בשולחן שלי, שירן הלכה אחרי והתיישבה לידי.
"אבל יש עוד הרבה זמן עד שהשיעור מתחיל" היא אמרה וראיתי שהיא מבולבלת
"פה יותר בטוח לי" אמרתי, לא רציתי להמשיך לדבר איתה, הוצאתי מחברת והתחלתי לצייר, היא הבינה את הרמז והלכה.
הייתה הפסקה, לקחתי את האוכל מהקפיטריה וישבתי בפינה חשוכה ליד הלוקרים, אני אף פעם לא אוכלת בקפיטריה, רק לוקחת משם את האוכל וגם זה לא תמיד.
ראיתי את הנעליים של סאלי עוברות לידי, שזה אומר שסאלי עוברת לידי, התחננתי שהיא לא תראה אותי, אבל היא ראתה אותי, היא לקחה את המיץ ענבים שלה ושפכה עלי "אופסי" היא אמרה וציחקקה, קמתי משם והתכוונתי ללכת, אבל מנדיס שמה לי את הרגל שלה בדרך, אני לא שמתי לב ונפלתי עם מגש האוכל שלי, ברחתי משם, הלכתי לשירותים, ורק אז שמתי לב שבתא שלי יש עדיין את הסכין, היא הייתה זרוקה בצד, הרמתי את הסכין, התכוונתי לחתוך ואז נזכרתי במה שדין ביקש ממני, בכל המאמצים שהוא עשה כדי שאני אפסיק וגם בהבטחה שלי לעצמי, הפלתי את הסכין, בדקתי שאין אף אחד ושטפתי את הפנים שלי, שירן נכנסה. "מה קרה? את בסדר?" היא שאלה וזה היה נשמע שהיא באמת דואגת לי,
"כן, אני בסדר, זאת פשוט סאלי הזאת" מילמלתי
"אל תתיחסי אליה, בואי" היא אמרה וחייכה
"לאן?" שאלתי והסתכלתי אליה
"סתם לטייל" היא אמרה
"איתי?" שאלתי מופתעת
"לא, לא איתך, אני אצא לטייל עם האוויר, נו בואי כבר" היא אמרה, שנינו צחקנו, היא עודדה אותי אבל ידעתי שזה זמני, ואז זה התנקם בי ויהיה לי יותר גרוע..
טיילנו, שירן אמרה לי שהיא צריכה לעשות שיעורים והלכה, היא השאירה אותי לבד באמצע המגרש.
"אז שוב נשארת לבד?" קניס שאל אותי, קניס זה חבר של סאלי, ככה שהוא נגדי כמו שאר בית הספר, אבל הוא יותר, הוא כמו סאלי והשפוטות שלה..
"קדימה" הוא אמר ושרק, לא הבנתי למה הוא מתכוון, הוא התרחק ואז שמתי לב שמסביבי עומדים לפחות חצי מהשחקנים שבבית הספר, ולכולם היה כדור, הם התחילו לבעוט בי, לזרוק עלי את הכדורים.
"את מרגישה כבר יותר טוב?" קניס שאל וצחק, ברחתי משם וכל הדרך הם המשיכו לזרוק עלי כדורים ולצחוק, נמאס לי מכל האנשים האלה, שוב חשבתי על לחזור לחתוך, אבל הבטחתי..אבל הבטחתי את זה לעצמי, אז מה יקרה אם אני לא יקיים את ההבטחה שלי לעצמי, אני במילא ימות..
סיימנו את הלימודים, לא היה לי כח ללכת לבית אבות, נתנתי לרגליים להוביל אותי, הגעתי לבית של דין, הוא היה גר לבד, עוד לא לקחו את הדירה שלו, וגם לא מתכוונים לקחת, הוא רשם בפתק שאם הוא ימות הוא רוצה שאני אקבל את הדירה הזאת כשאני אהיה בת 18, הוצאתי את המפתח לדירה שלו מהתיק שלי, הוא תמיד איתי, ונכנסתי. זאת לא דירה גדולה, אבל היא באמת יפה, נכנסתי לחדר שלו, לחדר שלו לשעבר. פתחתי את כל הארונות לא מצאתי כלום, היה לי עצוב להיות בחדר הזה, יצאתי מהחדר לשעבר שלו והלכתי לחדר שלי בדירה הזאת, תמיד הייתי באה לישון אצלו כדי שאני לא אפחד בבית שלי, הוא נשאר בדיוק כמו שהוא היה, כל הקיר מלא בתמונות שלנו יחד ומכתבים שהוא כתב לי, התחלתי לבכות, עליתי על המיטה והסתכלתי על כל התמונה וקראתי כל מכתב.
נשארתי לישון שם.
בבוקר הכנתי לי סלט, פעם ראשונה מאז שדין מת שאני באמת אוכלת בבית ולא רק בבית הספר ובבית אבות, אחרי שאכלתי יצאתי לבית הספר.
לא היו כמעט תלמידים, בכל זאת השעה הייתה מאוד מוקדמת, הלכתי ללוקר שלי וראיתי מכתב,
'לירי,
את ילדה מטומטמת אם החלטת לבוא היום לבית הספר,
נעשה לך היום הפתעה,
זה יהיה יום שמח בשבילך,
ממנו,
התלמידים..בעיקר סאלי'
הם כל יום פוגעים בי, אז מה ההבדל בין היום, לאתמול, למחר..
בשיעורים זרקו עלי מחקים, עפרונות, מחדדים, דפים, מספריים ועוד הרבה דברים כאלה..
כמעט סוף היום, שמחתי, הלכתי לקפיטריה, לא שמתי לב אבל לפני עמדה קלריס, מאחורי סאלי ומהצד שלי עמד מינדי, פתאום הרגשתי שדפקו לי משהו בראש, זה היה מגש, אם להגיד את האמת שלושה מגשים.זה כאב לי, הרגשתי סחרחורות ופשוט התעלפתי.
"אנחנו ניקח אותה לאחות" סאלי אמרה ועשתה את עצמה מבוהלת, כשהתעוררתי לא הייתי אצל האחות הייתי באחת הכיתות שכמעט ולא משתמשים בהם.
הבנות התחילו לשרוט אותי, הבנים בעטו בי, וכולם צחקו.
"את נהנת?" סאלי שאלה וצחקה
"מאוד" אמרתי בשקט, הרגשתי שמישהו חונק אותי מאחורה, זה היה בן.
"אנחנו צריכים אותה בחיים, אז תחנוק אותה עד שהיא תגסוס או משהו, לא שהיא תמות" קלריס אמרה
"אני קובעת את החוקים" סאלי צעקה והוסיפה "אל תהרוג אותה, אנחנו לא צריכים חקירה במשטרה"
התחלתי לראות שחור, זהו המוות שלי מגיע, פתאום הרגשתי שהחניקה משתחררת, נפלתי למטה, התחלתי לראות שוב צבעים והצטערתי, קיוויתי שאני אמות כבר..
הם צחקו וגררו אותי למגרש, שם הם קשרו אותי לגדר, הייתי כולי מכוסה בשריטות וחבלות, כאב לי כל הגוף, הם המשיכו לבעוט בי, הם המשיכו להחטיף לי, התעלפתי שוב והם הלכו, קמתי באמצע הלילה, ראיתי שאני עדיין קשורה לגדר, לא ידעתי איך לשחרר את עצמי, אז נשארתי שם, קשורה לגדר, עד שהתחילו הלימודים..