התאמה מושלמת- פרק 5:לעמוד על הרגליים (תקראו ברציתי להוסיף)

בית החולים, החדר של לוק
"לוק, איך היא יכולה להפוך לאנונימית?" ויקטוריה אמרה לוקחת קומפרס ומניחה על מצחו
"אני לא יודע אבל משהו קרה לה. אני חייב למצוא אותה" הוא אמר מוריד את הקומפרס מראשו וקם מהמיטה, הוא מאבד את שיווי המשקל שלו ונתפס בידה של ויקטוריה
"אין סיכוי שאתה מוכן לצאת למסע כזה ברחבי העולם רק כדי למצוא אותה. זה מסוכן מידי" אמרה ויקטוריה מושיבה את לוק על המיטה ואוספת את שיערה הזהוב בעגבניה, מתחת לעיניה הירוקות היו שקיות שחורות מעייפות
"את לא חייבת לבוא איתי, אבל אני חייב למצוא אותה" אמר לוק מעביר יד בשיערו החום ומשפשף את עיניו, הוא לחץ על הכפתור קריאה לאחות וחיכה בסבלנות. האחות נכנסה בריצה קלה לחדר, היא לבשה בגדים לבנים שיערה השחור היה אסוף בקוקו גבוה
"כן מר.." היא אמרה מפשפשת בין הדפים בקלסר שלה מחפשת את שמו של המטופל
"ריי, לוק ריי. עוד כמה זמן אני אוכל לצאת מפה?" הוא אמר בחוסר סבלנות פניו רציניות ומבטו אדיש מחוסר הניסיון של האחות
"כו, לוק פרסיבל ריי, בא מחוסר הכרה בלי סיבות שנראות לעין…. אתה יכול להשתחרר איך שתוכל לעמוד על הרגליים" היא אמרה מחייכת ומתחילה לצאת החוצה
"שעות הביקור הסתיימו, תחזרי לכאן בבוקר בבקשה" היא אמרה לויקטוריה ויצאה מהחדר משאירה את הדלת פתוחה
"מה השעה?" שאל לוק מביט בחדר כדי למצוא שעון או את הטלפון שלו
"עכשיו שמונה עשרים ושש בערב, אני אבוא מחר כדי לשחרר אותך אבל עכשיו תנוח" ויקטוריה אמרה וסגרה את הדלת של החדר. לוק עצם את עיניו חזק והניח את כפות ידיו על פניו ככה שיכסו את עיניו, הוא נשכב חזרה על המיטה הוא שם את ידיו מאחוריי עורפו הוא נשם נשימות עמוקות ופקח את עיניו.
"איך היא מצפה שאני אלך לישון אחרי שהייתי מחוסר הכרה? ועוד כשאני לא יודע איפה לורה" הוא מילמל לעצמו, מביט במנורת הפלורסנט שהייתה דלוקה בדיוק מעליו. הוא לקח נשימה ענקית דרך אפו ונשף אותה החוצה באיטיות, הוא עצם את עיניו ונרדם כמעט מיד.