התחלה חדשה – פרקי פתיח – 1 ״איימי״

השלושה פרקים הראשונים זה הסיפור האמיתי של איך שסיפרתי ל4 האנשים שיודעים הפרק הזה קרה לפני 3 חודשים בכיתה ח׳

ברצינות? עגיל באוזן? היא לא יכלה למצוא משהו יותר הזוי? 
חשבתי תוך כדי שירדתי מהאוטובוס והלכתי לבית…
איימי ירדה מהפסים פשוט, שלי יהיה מתאים עגיל באוזן? זה באמת מה שהיא חשבה?
אולי אני סתם מגזים…
הגעתי הביתה, אמרתי לאמא שלום והלכתי לחדר, שמתי את הטלפון ליד המיטה הלכתי לאכול כשחזרתי קיבלתי הודעה מקטרין: ״הולכים היום לסרט?״ 
״כן נראלי בשעה 19:30 נכון?״
״כן, נתראה שם״ 
התקלחתי במהירות ויצאתי.
פגשתי את קטרין בכניסה 
״היי!״
״היי שניכנס?״ קנינו כרטיסים ונכנסנו.
לי ולקטרין יש קטע כזה שאנחנו צוחקים מלא בסרטים אפילו כשזה לא כל כך מצחיק..
היה סרט נחמד ומצחיק, נפרדתי ממנה והלכתי הביתה ונשכבתי על המיטה.
אמרתי לעצמי זהו זה די מספיק להתלבט ולחשוב עכשיו זה הזמן!
וישבתי וחשבתי על כל הדברים שעברו שלי על הבנה שאני גיי על ההכחשה על נסיון ההתאבדות שהפסקתי באמצע ועל  הקבלה והדחיקה…  כמעט שהשתגעתי, הייתי חייב להוציא את זה מהמערכת שלי ולכן החלטתי שאני חייב לדבר עם מישהו…
התלבטתי קשות בין איימי שנהייתה חברה טובה שלי רק בחצי שנה האחרונה או האם להגיד ללילי? שהתרחקנו קצת בזמן האחרון? או לקטרין? לא, לא לקטרין זה מוקדם מדי.. 
לבסוף החלטתי לספר לאיימי.
בבוקר קמתי והלכתי לבצפר וחשבתי על זה כל היום, ולבסוף בהפסקה האחרונה הלכתי אליה חיכיתי עד שכל הבנות שהיו סביבה התפזרו ואמרתי לה
״מישהו בשיכבה שלנו הוא גיי״
״באמת? מי?״
״זה לא יהיה צפוי״
״נו מי זה?״
״אני לא יודע אם מותר לי להגיד אני אשאל״ ניסיתי להתחמק.
למשך כל השבוע ניסיתי להתחמק מאיימי וכל פעם אמרתי שאני אשאל. וכל לילה אני פשוט התחרפנתי הייתי צורח לכרית ובוכה. 
עד אחרי שבוע באתי אליה ביקשתי ממנה לצאת איתי החוצה
״אז ככה, שאלתי אותו והוא הסכים״
״נו מי זה!!״
כתבתי לי בטלפון והראתי לה, כתבתי שהוא לומד איתי בכיתה, קשה לו קצת עם זה, ואת חושבת שהוא צריך עגיל באוזן.
כמעט שלא נשמתי מהחיבוק שהיא נתנה לי שם כמה ילדים קטנים הסתכלו ובהו בנו… אחרי זה דיברנו ודיברנו על הכל מה שעבר עלי וגם עליה והרגשתי כל כך הקלה ובאותה מידה מועקה כי רק היא ידעה.. ואני קיוויתי רק לעוד…