ואת זה אתה אמרת – פרק 6

"מה?" הוא גמגם לאחר מספר דקות של דממה. ראובן מחא כף ולפתע אורות נדלקו. אור הביט סביבו בהפתעה וחזר ומיקד את מבטו בראובן.
"אז… א-איך אתה…"
"חי? כאן? מדבר? זז? זה למה ביקשתי ממך להרוג אותם. כשמישהו נרצח בגלל בקשה שלי או בגללי אז רוח החיים עוזבת אותם ועוברת אליי. אני בוחר אנשים מסוימים מאוד, שמהם אני חי כבר אלפי שנים. בעצם, מהנשמות שלהם. אלו תמיד אותן הנשמות. הן חוזרות כל פעם בגוף אחר. חלק מהנשמה. חלק אחר עובר אליי. והנערה המסוימת הזאת – קים – יש בה את הכוח להשאיר אותי חי לתמיד. אני לא אצטרך יותר להרוג אנשים, אם אני אקח את כל הנשמה שלה."
אור הביט בו מזועזע ומופתע בו זמנית.
"א-אבל-"
"אני יודע שזו אכזריות להרוג אדם סתם ככה בשביל שאני אחיה יותר. אבל ככה זה. אנשים שהתברכו בדברים מסוימים ומאוד נדירים, התברכו בהם בשביל לתת אותם לאחרים."
אור הביט בראובן והתרחק ממנו צעד ועוד צעד. לאחר חמישה צעדים הוא הסתובב והחל לרוץ לכיוון הדלת. רגע לפני שהוא יצא, הדלת נטרקה ללא כל אזהרה. קול נעילה נשמע.
אור הסתובב והביט בראובן בהיסוס. חיוך עלה על פניו של ראובן והוא התרומם.
"רוצה ללכת?" הוא שאל והביט בו במבט יוקד. אור נרתע וגבו נתקל בדלת הנעולה.
"אני תמיד עוקב אחרייך. אם תעשה משהו אחד לא במקום, כמו לנסות להציל אותה או להתאהב בה…" ראובן נעץ באור מבט מזהיר, "…אז מישהו ייפגע."
אור הבין למה הוא התכוון ב'מישהו'. למשפחה שלו. ואחריהם, הוא. בייסורים. קשים.
למה דווקא אני נתקעתי עם הפסיכופת הרצחני המשוגע הזה? המחשבה לא הרפתה ממוחו.

"יש לה נשמה נדירה. הוא יודע זאת. אנחנו חייבים להרחיק אותה, להגן עליה. בכל מחיר."
"איזה מחיר?"
"כל מחיר."
"גם במחיר מוות?"
"הכול."
"למה?"
"כי אז הוא יהרוס הכול. כל מה שבנינו. כל הסודות ייחשפו. איש לא יהיה מוגן יותר."
"אבל השאלה היא איזה מחיר נצטרך להקריב."
"כל מחיר."
ואז דממה.

שיחררו את כולם כשעה לאחר הרציחה. קים צעדה במהירות לביתה, הפעם הלכה לבד. ללא ג'ני, ללא איש לצדה.
היא הלכה ברחוב ריק מאדם, או לפחות כך חשבה. היא לא ראתה את האיש שהלך מאחוריה בצעדים דוממים ובזהירות מרבית. הוא היה מנוסה בכך.
כשכבר ראתה מרחוק את ביתה היא מעדה מדבר-מה לא מובן. ברגע האחרון הצליחה לייצב את עצמה, ואז שמעה רחש.
היא הסתובבה בבת-אחת. היא לא ראתה דבר. רק מספר עלים יבשים שעופפו ברוח הקלה.
היא הביטה סביבה רק על-מנת לוודא.
ואז הסתובבה והמשיכה ללכת. הרחש נשמע פעם נוספת.
הפעם היא הסתובבה מהר יותר. היא ראתה רגל של אדם נעלמת בין הבתים.
היא התקרבה לשם בצעדים איטיים ומהוססים, אך לפתע דבר מה התנגש בראשה. היא הרגישה כאב חד ועז ומעדה. לאחר מספר דקות קרסה על הקרקע, כשעיניה עצומות והיא אינה בהכרתה.